# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/54/

כָּל סֵפֶר שֶׁאָדָם לוֹמֵד צָרִיךְ לִמְצוֹא בּוֹ אֶת עַצְמוֹ. הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הַלִּמּוּד יַרְגִּישׁ פְּחִיתוּתוֹ, שִׁפְלוּתוֹ וְהִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָפִיק מִן הַלִּמּוּד מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן וֶאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא עַצְמוֹ בְּתַלְמוּדוֹ (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה), סִימָן הוּא שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמְבוֹאָר בִּתְהִלִּים (מ, ח-ט) "הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי" הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר וּמוֹצֵא שָׁם אֶת עַצְמוֹ, סִימָן הוּא שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הַיְנוּ לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ: (תורה קכא)