# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/55/

כשאדם אומר תורה ברבים צריך להיות ראוי לכך, הינו שתהיה בו יראת שמים ואמת כראוי, עד שיוכל בדברי תורתו לעורר את השומעים לדבריו ליראת השם וקיום התורה, שזה עקר הכונה של למוד ברבים. גם צריך המלמד ברבים לכון שכל אדם המקשיב לדבריו ישמע רק את השיך לו.

ואמנם אם הלומד ברבים מכון רק לשם שמים, הינו לעורר לב האנשים ליראת שמים וקיום התורה, אזי השם יתברך מסבב שכל אדם השומע את דברי תורתו, ישמע רק את הדבורים השיכים אליו, ומה שאינו שיך אליו, אינו שומע כלל, או ששומע ושוכח, כמבואר ומרמז בלקוטי מוהר"ן בתורה "פתח רבי שמעון" (חלק א' סימן ס' סעיף ז'). ואם הלומד ברבים אינו ראוי שיעשו התקונים האלו על ידו (כמבואר בסעיף זה), ואף־על־פי כן מלמד הוא ברבים, על־ידי זה יכול להתגבר עליו תאות נאוף רחמנא לצלן. כי עבודה גדולה היא לומר תורה אפלו ליחיד, ובפרט לרבים, עין לקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן קל"ד): (תורה קלד)