# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1228/1/

העקר הוא לשמור את המח שלא יחמיץ, כלומר, שלא יסתאב על־ידי הרהורים רעים ומחשבות רעות. גם ישמר מחו מלהרהר בתאוות, הן תאות ממון, שתאוה זו מתגברת על כל אדם מחמת חסרון אמונת השגחה, הן מתאוות אחרות. כי הרהורי תאוה מטמטמים את המח ומעכרים אותו. ועל־ידי זה אי אפשר להתפלל, הינו שאפלו כאשר הוא מתפלל, אינו חש חיות ואור בתפלה. ועל־ידי מח מטמטם מחמת הרהורי תאוה, אי אפשר לשמח בשום מעשה טוב ובשום נקודה טובה. וגם בגשמיות הוא שרוי תמיד בעצבות ובדאגות, רחמנא לצלן, כי משום טמטום מחו אינו חש בחסדי השם יתברך. ואי אפשר לו להתגבר בשמחה ולשמח בהרחבות שהשם יתברך מרחיב לו בכל עת. וכשאין חשים בחסדי ה', נדמה תמיד שלא טוב, חלילה.

לכן יש להזהר מאד מהרהורים רעים, כפי שצריך להזהר מחמץ בפסח, כי הרהורי תאוה ומחשבות רעות הם עקר חמץ ושאור, שמונעים את האדם מדרך תורה ויראת שמים אמתית. ולשמר על צלילות וזכות המח, אפשר רק על־ידי תפלה ותחנונים באמת מעמק הלב, ועל־ידי התקרבות אמתית לצדיקי האמת, הינו הלמוד בספריהם וקיום עצותיהם, כמבואר בלקוטי הלכות בכמה מקומות: (תורה ה, ד)