# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1228/2/

כשבאים במחשבות אדם הרהורי זנות רחמנא לצלן, שעלולים לגרם לו תאות נאוף או מקרה לילה חס ושלום, והוא מכניע את התאוה ומסיח דעתו מן ההרהורים הרעים. כמבואר בספרי אדמו"ר ז"ל (תורה עב), שכאשר באים במחשבתו הרהורים רעים, יכניס למחו מחשבות של תורה או תפלה או משא ומתן, ואז יסתלקו ממילא מדעתו המחשבת הרעות. וכשאדם נוהג כן, הרי זה עקר תשובתו ותקונו לפגם הברית, להרהורים רעים ותאות נאוף, שהיה משקע בהם עד עכשיו.

לכן אל לו לאדם לפל בדעתו, כאשר מתגברים עליו הרהורים רעים, רק אדרבא, עליו לדעת שעל ידם עקר תקונו ותשובתו, הינו דוקא כאשר עולים בדעתו הרהורים רעים, ומתגבר להכניס למחו מחשבות טובות של תורה או תפלה, או אפלו של משא ומתן בכשרות, בכדי להסיח דעתו מן המחשבות הרעות (כמבואר למעלה), הרי זה עקר תקונו ותשובתו, כאמור. ועל־ידי זה מתקן כל מה שקלקל בפגם הברית שהיה משקע בו עד הנה. וכשמקים את העצה של תקון המח (כמבואר למעלה), זוכה לתקון הברית - הינו לתקון המחשבה, שזה הוא עקר תקון הברית. וזוכים לחכמה טהורה ולקול זך, הינו לחכמת האמת, קול אמת בלי שום תערובות של טעות ושקר. וזוכים לשלום, שעל ידו אפשר לקרב את העולם כלו להשם יתברך, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק א סימן כ"ז): (תורה כז, ח)