# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1228/4/

כשאדם חושב מחשבות רעות חס ושלום, של תאוות, אפיקורסות, עצבות או מרה שחורה, הרי אלו גורמות טפשות הלב. הינו שעל־ידי מחשבות רעות אלו מטמטם הלב מלהבין את האמת. כי כל המחשבות נובעות מן הלב, לכן אם חושב מחשבות טובות, מחכים הלב ומזדכך מן הרע. אבל אם חושב חלילה, מחשבות רעות, אזי לבו נסתם ומטמטם ואינו יכול להבין את האמת בשום דבר. כי בינתו של אדם שוכנת בלבו, כמבואר בזהר הקדוש (הקדמת התקונים פתח אליהו דף יז.): "בינה ליבא", הינו שבינתו של אדם היא בלבו, ועל־ידי הרהורים רעים הלב נסתם ומטפש כמבואר למעלה. והחושב חלילה מחשבות רעות, כאלו - מחריב את העולם. כי עקר העולם הוא האדם, ועקר האדם הוא שכלו ובינת לבו. וכשאדם מחריב את שכלו ובינת לבו על־ידי הרהורים רעים, הרי הוא כמחריב את העולם כלו, כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו. אבל כשהוא חושב מחשבות טובות כיצד להתחזק ביראת השם, במעשים טובים ובמדות טובות, אזי מתקן הוא את הבריאה כלה. שזה טובה גדולה בעבורו ובעבור העולם כלו. וכשהאדם שומר עצמו ממחשבות רעות, וגם בעת שהללו חודרות ללבו, הוא מסלקן על־ידי העצות המבוארות ב"לקוטי עצות" בכמה מקומות, ומתחזק לחשב רק מחשבות טובות, יזכה כי נסים ונפלאות יעשו על ידו בעולם: (תורה מט, א' ז')