# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1228/9/

גם צריך לדעת ולזכר, כי עצבות מזיקה מאד למחשבה, כי על־ידי מדה רעה זו מתגברים על האדם בלבולים ודמיונות. לכן יש להזהר מאד שלא לפל לעצבות אפלו בגלל התגברות הבלבולים והדמיונות. ואין צריך להבהל ולפחד מבלבולים והרהורים רעים, רק יסיר מחשבתו מהם (כמבואר בסעיף ב'), ויסיח דעתו מן הדמיונות וממילא יבטלו. וצריך להתחזק תמיד במדת השמחה, על־ידי ההתבוננות בחסדים ובטובות שהשם יתברך מטיב עם האדם בכל עת, בבריאות פרנסה וכו'.

ומי שיש לו חס ושלום יסורים, צריך להתחזק באמונה ובטחון שהיסורים בודאי ימתקו. ויתבונן היטב בחסדי השם יתברך שעושה עמו אפלו בתוך היסורים, כפי פרוש אדמו"ר ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א סימן קצה): "בצר הרחבת לי" (תהלים ד,ב). הינו גם בעת יסורים חס ושלום, הקדוש ברוך הוא מרחיב לאדם וגומל עמו חסדים וטובות. ויתגבר שלא יפל חלילה לעצבות וליאוש, חס ושלום.

וצריך לזכר, שהשם יתברך מנהיג כל שנותיו של אדם עלי אדמות בקצת יסורים ובקצת חסדים והרחבות. ודוקא על־ידי השנויים הללו יש לאדם אפשרות להתעורר ליראת השם ולאמונת השגחה. ולכן צריך האדם לזכר בימי יסוריו חס ושלום, שאסור לשקע בעצבות, ובפרט לא ביאוש, כי היסורים בודאי ימתקו, ולא לעולם יהיו בחלקו, כמבואר בפסוק (ישעיהו נז, טז): "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף". "כי לא יזנח לעולם ה'" (איכה ג, לא). הינו, שלא לעולם יעזב השם יתברך חלילה את האדם.

וכן מבואר בכל ספרי האמת ובפרט בלקוטי הלכות בכמה מקומות, שהיסורים הבאים לאדם המה רק כדי לעוררו ליראת השם וקיום התורה, כל אדם בדרגתו. וכאשר האדם מתעורר לפי מה שצריך להתעורר, אזי נוטל השם יתברך את היסורים ממנו ועושה עמו חסד ורחמים בכל הענינים שהוא זקוק לישועה, גם בגשמיות. וברוחניות חיב האדם לשמח ולהחיות עצמו בנקדות הטובות שמוצא אצלו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן בתורה (ח"א סימן רפב) "אזמרה לאלקי בעודי", ולא לפל לעצבות ומרה שחורה בשל המצב הרוחני שאינו מניח את הדעת, שאינו ירא דיו. כי מבואר בספרי אדמו"ר זכרונו לברכה, שצריך להשתוקק, רק בלי שום לחץ ועצבות, לדרגה הגבוהה ביותר, ולהחיות עצמו, ולשמח מאד עם מתי מספר הנקדות הטובות שמוצא בעצמו. בעצות אמתיות שבסעיף זה חיבים להתחזק תמיד, בכדי להנצל מעצבות ולהתגבר תמיד בשמחה, כי זה העקר: (תורה עב)