# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/148/4/

כפי שכל אחד זוכה לפעל ביום הכפורים בבקשת "סלח נא", הינו כפי שזוכה לפעל אצל השם יתברך על מחילת חטאיו ועוונותיו, כן הוא זוכה לקדשת חנכה. כי קדשת חנכה נמשכת מן הסליחה של יום הכפורים, כי חנכה מרמז על חנכת בית המקדש. הינו שעל־ידי קיום מצות נר חנכה, כמבואר בסעיפים הקודמים, ובפרט כמבואר בסעיף ג' ענין חנכה, על־ידי זה זוכה להמשיך קדשת בית המקדש. ולזאת זוכים על־ידי פעלת סליחה ומחילה של יום כפור, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק שני סימן ז') בתורה "כי מרחמם ינהגם".

ועקר קדשת בית המקדש שממשיך בחנכה, היא הזכיה בדעת אמתית לדעת ולהודיע "כי ה' הוא האלקים" (דברים ד, לט), הינו שידע ויאמין שכל הענינים שנדמה לו כי נפעלים הם בדרך הטבע, כלם בהשגחתו הפרטית יתברך הם. ורק כדי לנסות את האדם אם יאמין בהשגחה פרטית, הלביש השם יתברך את השגחתו בדרך הטבע, הן בכלל הן בפרט.

וצריך לדעת ולהאמין שהשם יתברך הוא בורא כל העולמות וכל הנבראים, ומנהיג ומושל בהם לבדו, וכל הסבות מארעות והרפתקאות בכלל ובפרט, הכל נפעל בהשגחתו הפרטית בלי שום חיוב טבעי כלל. וצריך לדעת ולהבין, ששום נברא אינו יכול לעשות טובה או רעה בלי השגחתו יתברך (כך מבואר בלקוטי הלכות).

על־כן, כאשר האדם זקוק לטובה או להנצל מרע, יפנה רק אל השם יתברך בתפלה ובקשה, כי מלבדו אין כח שיוכל להושיעו מן הרעה, ומלבדו יתברך אין כח שיוכל להיטיב עמו. ועל־ידי הדעת האמתית הזאת נצולים מעוונות, שזה עקר הרחמנות על ישראל. הינו שעקר הרחמנות על יהודי הוא שיזכה לדעת אמתית, לדעת כי ה' הוא האלקים (כמבואר למעלה בסעיף זה).

דעת אמתית זאת צריך להכניס גם בילדים ובתלמידים מדור לדור ולנצח נצחים, ועל־ידי זה זוכים להשגות גדולות ואמתיות, המכנות "מקיפים". והשגות אלה הם עקר שעשועי עולם הבא, ולאלו אפשר לזכות על־ידי הדלקת שמן הקדוש של נר חנכה שמקימים באמונה, ביראה ואהבה כראוי. ועל־ידי זה גם זוכים לפרנסה קדושה שנמשכת מן הרצון העליון. הינו שזוכים לדעת ולהאמין שהפרנסה נמשכת ברצונו יתברך ובהשגחתו הפרטית שלא על פי טבע. ועל־ידי פרנסה זוכים בעת האכילה לרצון מפלג, הינו לגעגועים וכסופים ללא שעור אל השם יתברך. וזאת יוכל להבין כל אדם, שלחנכה כזאת (כמבואר למעלה), אפשר לזכות רק על־ידי התקרבות אמתית לצדיק אמת שהוא רחמן אמתי, הינו שיכול להכניס בכל אדם לפי מדרגתו, דעת אמתית, שזה עקר הרחמנות שאפשר לרחם ולהיטיב, כמבואר למעלה: (תניינא ז, יא)