# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/18/

כאשר אדם עומד להתפלל, באות למחו מחשבות זרות. הינו מחשבות שאינן שיכות לתפלה, כגון מחשבות ממשא ומתן וכיוצא. ואפלו מחשבות בדברי תורה, אם מהרהרים אותן בעת התפלה, הרי גם הן בגדר מחשבות זרות, כי הן מבלבלות את הדעת, ומחמת זאת אינו יכול להקשיב לתבות התפלה. ובפרט כאשר מחשבות רעות והרהורים רעים באים למח בעת התפלה, זה בודאי קלקול גדול ובלבול לתפלה. ומחמת המחשבות הזרות הנ"ל נשאר בחשך, הינו שמתבלבל ואינו יכול להמשיך בתפלתו.

העצה והתקון לגרש את המחשבות זרות הוא, שיתחזק להוציא את דבורי התפלה באמת כראוי. הינו אפלו כאשר אינו יכול לומר את תבות התפלה בהתעוררות ובחיות כראוי, אף על פי כן יתחזק לומר את הדבורים בפשיטות ובתמימות כפי שיכול, ויתחזק לשמע את פרוש המילות. הינו להקשיב לפשט תבות התפלה או שאר תפלות שעוסק בהן, וכל זאת באמת גמורה בלי שום שקר. ועל־ידי זה יעזרהו השם יתברך להרגיש אור בדבורי התפלה, והמחשבות הזרות יסורו ממחו ויוכל להתפלל כראוי. גם על־ידי שמתחזק להתפלל כמבואר בסעיף זה, מכניס תקון וקיום בכל העולמות: (תורה ט, ג. תורה קיב)