# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/29/

כאשר אנו קוראים להשם יתברך בתפלות וברכות, בשבחים ובתארים שקוראים לאדם, כגון "מלך", "גדול", "גבור", "נורא" וכיוצא באלה, והשם יתברך שומע קולנו, זהו חסדו יתברך. כי אלו לא נתן לנו רשות, לקרא לו בשבחים הנ"ל, לא התר לנו לקרא לו בשבחים ותארים הנאמרים על אדם, כי כבודו וגדלתו של השם יתברך גדול לאין שעור מן השבחים והתארים הנ"ל. רק מחמת אהבתו אותנו וחסדיו הרבים, נתן לנו רשות לקרא אותו בשבחים הנ"ל ולהתפלל אליו בכדי שנזכה להדבק בו.

ובעת התפלה, הן בעת תפלת חיוב, הן בעת תפלות אחרות, הן בלשון הקדש, הן בשפה המכרת לו, צריך לזכר בגדלתו יתברך, לפני מי הוא עומד בתפלתו, ולהתפלל בהתעוררות גדולה ובהתלהבות מרבה, והכל באמת. ובפרט יש להזהר בעת אמירת השבחים הנ"ל, לומר אותם בכל לבו באמת. וצריך להזהר מאד להקשיב למלות התפלה היוצאות מפיו, בכל כחו ובמסירות נפש (כמבואר בסעיף כ"ו): (תורה טו, ה)