# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/3/

אם אדם מרבה בתפלה ובקשות להשם יתברך, במשך ימים ושנים רבים, הן ברוחניות כדי להנצל ממלחמת היצר - הינו מתאוות רעות ומדות רעות, ובפרט מהרהורים רעים, הן בגשמיות, להנצל מצרות ויסורים שעוברים עליו, ורואה שברוחניות הוא עדין רחוק מאד מהשם יתברך ומקיום התורה, ובגשמיות עדין לא נושע מיסוריו, והוא חושב ונדמה לו שהשם יתברך אינו שומע כלל את תפלתו חס ושלום, אזי עליו לדעת כי טועה הוא בחשבו כך, כי האמת היא שהשם יתברך שומע לכל תבה מן התפלות והבקשות שמבקשים ממנו, ושום דבור ושום תפלה ובקשה אינם אובדים, וכל דבור וכל תפלה של כל אדם, מעוררים רחמי השם יתברך כל פעם.

וצריך להאמין שכך בודאי באמת, כי כך מבואר בכל ספרי אמת ובפרט בזהר הקדוש, ששום תפלה ובקשה משום אדם אינם אובדים חס ושלום, רק צריך לחכות ולהתחזק בתפלה ובקשה להשם יתברך, עד שיתמלא שעור התפלות שהאדם צריך להתפלל להשם יתברך כדי שיושע בישועה שלמה, בגשמיות ורוחניות. ואם האדם לא יהיה שוטה, ולא יחלש בדעתו מחמת הצפיה לישועה, אלא יתחזק תמיד בתפלה ובקשה להשם יתברך, אזי בודאי יעורר בתפלותיו ובקשותיו את רחמי השם יתברך, ויעזרהו ויצילהו מכל צרותיו ויסוריו בגשמיות וברוחניות, בזכות הצדיקים האמתיים, והוא יקרבהו ליראת השם ולקיום התורה ברחמים רבים: (תורה ב, ו)