# ס

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/60/

האדם הנצרך לבריות בגלל פרנסה, אין תפלתו שלמה. הינו, האדם שאינו מאמין בהשגחה פרטית כראוי, אינו בוטח באמת בהשם יתברך, ואינו מאמין באמת שהשם יתברך לא יעזבהו וישלח לו את פרנסתו וכל הצטרכויותיו שצריך בכל עת, ומחמת זאת מצפה תמיד לטובת אנשים, הן לפרנסתו, הן לענינים נחוצים אחרים, אדם זה מכנה "נצרך לבריות".

וזה צריך לדעת, שבקלקול הגדול של "נצרך לבריות", עלולים להלכד גם סוחרים ובעלי מלאכות, אם הם מחסרי אמונה ובטחון כראוי. ואפלו האדם שאינו נצרך לבריות בגלל פרנסה, מחמת שיש לו פרנסה ברוח, ממסחר או ממלאכה, רק שהוא מתאוה לכבוד וחשיבות, הינו הוא חפץ למצוא חן וחשיבות בעיני אנשים, וחפץ שהם יהללוהו, הן ברוחניות על "צדקותו" וכו', הן בגשמיות, שמשתדל בהנהגותיו ובמדותיו רק באפן שימצא חן בעיני אנשים שישבחוהו, אדם זה בודאי נצרך לבריות הוא, כי זקוק הוא לאנשים שיחשיבוהו ויכבדו אותו.

ומחמת זה יכול לפול לשקר גדול בעת התפלה, הינו שעושה תנועות של שקר בגלל שאנשים מביטים בו, והוא חפץ לקבל מהם טובות בפרנסה או כבוד וכיוצא באלה. ואפלו מי שהוא קצת איש כשר ואינו צבוע - הינו אדם כוזב, אף על פי כן, בגלל שהוא נצרך לבריות בשל דבר אחד, קשה מאד שתפלתו תהיה באמת גמורה. כי מצויים אנשים כשרים, המתבישים להתפלל בשקר גמור ממש, הם חפצים להתפלל באמת, רק מצויות כל מיני אמת. ומחמת זה אפשר לעשות שקר גדול, ונדמה שאמת הוא. וכן אפשר לכזב בתפלה, בתנועה או מחיאת כף, כדי שאנשים שצריך מהם טובת הנאה בפרנסה או בשל כבוד וכו', ונדמה לו כי עשה את התנועה ההיא באמת, הינו שנדמה לו שחיב לעשות את התנועה ההיא, או מחיאת הכף, באמצע התפלה, ומכסה את השקר בכסוי של אמת. אבל השם יתברך יודע שזה אינו אמת, כי האמת היא רק אחת. הינו שיחשב רק על השם יתברך בכל דבר, בלי שום פניה. על־כן, מי שנצרך לבריות בשל דבר כלשהו, קשה מאד שיתפלל ברבים באמת. כי על המתפלל ברבים נופלים הרבה פניות ושקרים, שעושה בעת תפלתו תנועות רבות של שקר, ונדמה לו כי באמת עושה אותן (כמבואר למעלה).

על־כן צריך האדם להזהר בפרט בעת התפלה, ובכלל בעת עבודתו, שעל כל פנים באותה שעה לא יהיה נצרך לבריות, רק יתחזק בתקוה להשם יתברך לבד ויבטח רק בו, ויאמין שהשם יתברך בודאי לא יעזבהו, הן בענין פרנסה, הן בכל דבר שצריך בנחיצות, ולא יחשב בעת התפלה על שום טובה משום אדם. אז יוכל להתפלל באמת להשם יתברך לבדו, אפלו בין אלף אנשים. כי כשאינו נצרך לבריות, הן בשל פרנסה, הן בשל כבוד וכיוצא, רק מאמין בהשגחה פרטית, ובוטח באמת רק בו יתברך, אז יוכל להתפלל באמת כראוי, בשלמות, אפלו בין כמה אנשים: (תורה סו, ג ובסופה)