# סה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/65/

על־ידי מסירת נפש על קדוש השם, הינו כשצריך לקים מצוה או מעשה טוב שעל־ידי זה יתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולם, רק עומדים לפניו מניעות קשות שבגללן אינו יכול לקים את המצוה או הדבר הטוב שצריך לעשות, ואינו יכול לבטל את המניעות רק במסירות נפש, ואזי מפקיר ומוסר נפשו, ואינו מתחשב עם המניעות, ומקים בשלמות את המצוה או את המעשה הטוב, שעל ידם מתגדל ומתקדש שמו יתברך בעולם, זוכה על־ידי זה לשלום ברוחניות ובגשמיות.

ועל־ידי זה זוכה לדבר דבורי קדשה של תורה, תפלה וכיוצא, וזוכה להכניס כל מחו, חכמתו ודעתו בדבורי הקדשה שעוסק בהם, וזוכה לקשר מחשבתו לדבורים אלו, עד ששומע ומבין היטב מוצא פיו. כי אפלו דבורי קדשה, אם מוציאים אותם מן הפה ואין מקשיבים כראוי למשמעותם, עד שירגיש בלב את התבות, הרי זו עבודה פחותה מאד, כמבואר בכל ספרי האמת, ובפרט בפסוק בישעיה (כט, יג) "ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני". אבל על־ידי מסירות נפש על קדוש שמו (כמבואר למעלה), זוכה להקשיב היטב לכל דבור שמדבר אל השם יתברך, הן בתורה הן בתפלה וכו', וזה עקר קדשת הדבור, ויש להשם יתברך תענוג גדול מדבורים אלו. ולכל זה זוכים על־ידי מסירות נפש על קדוש השם, כמבואר למעלה, בסעיף זה: (תורה פ)