# עה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/75/

אפלו כשהאדם אינו יכול לדבר מאומה אל השם יתברך, ונדמה לו שאינו יכול לפתח פיו להתפלל או להתבודד, מחמת גשמיותו המרבה, מה שהוא מגשם מאד על־ידי תאוותיו ומדותיו הרעות, או מחמת הצרות והיסורים, רחמנא לצלן, העוברים עליו, ברוחניות ובגשמיות, אשר בגללם מרחק הוא חלילה מאד מהשם יתברך, ומחמת זה אינו יכול לפתח פיו, לספר להשם יתברך כל תהפוכותיו וקורותיו, אף על פי כן צריך לדעת שדיקא אז, צריך הוא להתחזק ולהכריח עצמו לצעק אל השם יתברך מתוך המצר והדחק. כי עקר ההתעוררות היא דייקא כאשר האדם נמצא חלילה במצר גדול, שיתגבר ויתעורר לצעק אל השם יתברך. ועל־ידי זעקותיו מן המצר מושיעו ה', ואחר כך בא על פי רוב להרחבה גדולה מאד. ואז יכול להתפלל להשם יתברך ולספר לו כל הנחוץ לו, עד שאפשר להגיע לרוח הקדש. וכל זה על־ידי ההתעוררות להשם יתברך מתוך המצר והמרירות, שאז הוא מתקרב באמת אליו יתברך: (תורה רעט)