# פג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/83/

עקר התפלה הם רחמים ותחנונים. הינו כאשר מתפלל להשם יתברך, הן כשמתפלל את התפלות הקבועות, "שחרית", "מנחה" ו"מעריב", הן כשעוסק בתפלות אחרות, כגון "תהלים" וכיוצא, צריך להתפלל במתינות, בהכנעה ובתחנונים להשם יתברך. וכדרך שמדבר לפני מלך או שר גדול כשמבקש מהם טובה, שבודאי ידבר אז במתינות, הכנעה ותחנונים, כך צריך לדבר אל השם יתברך, הן כשמתפלל את התפלות הקבועות, הן כשעוסק בתפלות אחרות, כמבואר למעלה. ולא כאותם אנשים החוטפים את התפלה במהירות או בעת שעוסקים בתפלות אחרות, אומרים את התבות מהר מאד, אינם מקשיבים לאמרי פיהם, ואינם יודעים מה שפיהם מדבר. רק צריך לדעת ולזכר בשעת התפלה, או כשעוסק בתפלות אחרות, כי מדבר אל השם יתברך. על־כן צריך להתפלל במתינות, בהכנעה ובתחנונים, כמו שמדברים אל מלך או לשר גדול, וכמו שמבואר במסכת אבות (פ"ב מי"ח): "אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים וכו'".

גם צריך לדעת שעקר רחמים תלוי בדעת. הינו כשזוכה לדעת אמתית, אזי מבין הוא מה היא רחמנות אמתית. כי האדם שאין בו דעת אמתית, יכול לעשות עולה הגדולה ביותר, או לעבור עברה גדולה ביותר, ונדמה לו כי מחמת רחמנות חיב לעשות כן. למשל, כשאדם מחסר פרנסה חס ושלום, וכיוצא, ועושה עולה, ובפרט אם עובר עברה גמורה חס ושלום בענין פרנסתו, בכדי למלא חסרונו, ונדמה לו שחיב לעשות כן מחמת רחמנות עליו או על בני ביתו. או כשיהודי מגדל בניו כנגד דעת תורה חלילה, ונדמה לו שחיב לעשות כן מחמת רחמנותו על ילדיו, כדי שתהיה להם פרנסה בעתיד, וכיוצא, צריך הוא לדעת כי זו רחמנות דסטרא אחרא. כי מרחמנות כזו שהיא כנגד התורה, יוצאת אכזריות ורציחה חס ושלום. ומרחמנות כזו נותנים יניקה, הינו כח לסטרא אחרא, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק שני סימן ח'), בתורה "תקעו תוכחה".

ועל־ידי שנדמה לאדם בעשית טובות שהן כנגד התורה, שזה רחמנות, שבאמת זה אכזריות ורציחה (כמבואר למעלה), על־ידי זה נעשית אצלו הדעת קטנה ומועטת, ומתגברת עליו תאות נאוף רחמנא לצלן, והתפלות שהוא מתפלל באותו זמן הן בבחינת דין, הינו שתפלותיו אינן לרצון להשם יתברך, שאין להשם יתברך שום נחת מתפלותיו.

וצריך בעל כח גדול, הינו צדיק גדול ואמתי, שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין בשלמות כזו, שיוכל להוציא מן הסטרא אחרא את כל חיותה שינקה מקדשת ישראל, כמבואר בתורה "תקעו תוכחה" הנ"ל. ובזה מתקן צדיק האמת כל מה שהתקלקל על־ידי רחמנות דסטרא אחרא. ועל־ידי זה נעשים גרים ומתגדל כבוד השם יתברך, ועל־ידי זה זוכים להתפשטות הנבואה, ועל־ידי זה מטהר המדמה. כי כאשר המדמה מבלבל, נופל האדם לתאוות, לכפירות ולכל מיני פגמים, אבל כשהמדמה הוא זך ונקי, נצול מתאוות, מכפירות ומכל מיני טעיות, וזוכה לאמונה בשלמות, הינו אמונת השגחה פרטית, שמאמין באמת שכל הענינים הגשמיים הם רק בהשגחה פרטית, ולא משום דרך הטבע, ועל־ידי זה זוכה לשיר שיושר לעתיד. הינו שזוכה לשיר רק נגונים שעל ידם מתעוררים להשם יתברך, כמו שיהיה לעתיד, שאז יעסקו כל ישראל רק בנגונים שמתעוררים על ידם להתקרב להשם יתברך. כך מבואר הכל בלקוטי הלכות, הפרוש של המלים "שיר שיתער לעתיד", ברור המדמה ושלמות האמונה: (תניינא ח)