# פח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/88/

על־פי רב כאשר אדם עוסק בתורה ובתפלה, באים למחו מחשבות של גדלות. הינו, מתאוה הוא להתגאות בתפלתו, וזה בחינת גלות השכינה. ועל־ידי שמתפלל בכח, הינו על־ידי שמתחזק להתפלל באמת כראוי בלי שום שקר, ומתחזק שלא להבטל מפני שום מניעה שרוצה למנע אותו מתפלתו, כי לעסק בתפלה באמת כראוי, ולא להבטל מפני מניעות, צריך להתחזק בכח רב, וכשמתחזקים כראוי, זוכים על־ידי זה להתגבר על הפניות והמחשבות של גדלות להכניעם ולבטלם, ועל־ידי זה מוציאים את השכינה מן הגלות ומתקנים אותה, וגורמים ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתה. הינו שעל־ידי ההתחזקות לעסק בתפלה באמת כראוי ולא להבטל מפני שום מניעות, מתקרבים באמת להשם יתברך, ומכירים אותו ואת השגחתו הפרטית באמת. כמבואר למעלה (בסעיף פ"ז), שעל־ידי תפלה באמת ובאמונה שלמה מכירים את השם יתברך כראוי. והתקרבות אמתית להשם יתברך, והכרה באמת ובתמימות את השם יתברך, נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה". [ועין ערך "אכילה" סעיף ט', שם מבואר ביותר פרוש אמתי מלקוטי הלכות בענין "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה"]: (תניינא פד)