# צג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/515/93/

כשאין לאדם שום התלהבות בתפלה, הינו שתפלתו היא בלי שום התעוררות ובלי שום רגש, צריך להכריח עצמו ולהתחזק להתלהב ולהתעורר לתפלה, ועל־ידי זה יוכל להתעורר באמת להתלהבות ולהתעוררות. וכשם שמי שמעמיד פנים שהוא כועס, על־ידי זה בא לכלל כעס ממש, כך הוא ממש בקדשה לענין תפלה, שעל־ידי שמכריח עצמו ומתחזק להתפלל בהתלהבות ובהתעוררות, מתעורר באמת להתפלל כראוי בלב חם וברגש.

וכן בענין השמחה, כשאי אפשר לשמח עצמו בכל העצות שיעצו צדיקי האמת, צריך להכריח ולהתחזק לעשות עצמו כאלו הוא בשמחה, וישמח עצמו בכל מיני עצות. אבל חלילה לא על־ידי עניני עברה, ולא בתנועות (משונות) שעל ידם יכול לצאת חלילה חלול השם, רק צריך לנהג בענין זה בחכמה גדולה, כפי המקום והזמן, ולפי האנשים אשר הוא נמצא ביניהם (כך מבואר בלקוטי הלכות). ועל־ידי זה יתעורר באמת לשמחה, ובפרט בזמן התפלה, שצריך בודאי להתחזק בכל מיני עצות להתפלל בשמחה. גם צריך להרגיל עצמו להוציא מפיו את תבות התפלה בנגון שמח: (שיחה עד. עה)