# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/11/

כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ כָּל הַהִתְרָחֲקוּיוֹת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, נוֹבְעוֹת מִתַּאֲוַת מָמוֹן וְדַאֲגַת פַּרְנָסָה, שֶׁמְּקוֹרָן בְּחֶסְרוֹן אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא עִקַּר הַנְּפִילָה, שֶׁעַל יָדָהּ נוֹפְלִים לִשְׁמַד וְלַעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִים לַעֲשִׁירוּת הֵם בִּבְחִינַת שְׁמָד וַעֲבוֹדָה זָרָה.

אֲבָל גַּם פַּרְנָסָה הַנִּצְרֶכֶת לָאָדָם וְכָל שְׁאָר הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, אִם אֵינוֹ מַאֲמִין כִּי הַהַשְׁגָּחָה מְסַבֶּבֶת אוֹתָן עֲבוּרוֹ, וּמִתְיַגֵּעַ וְטוֹרֵחַ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְהִצְטָרְכוּיוֹתָיו, וְגַם נוֹפֵל לְעַצְבוּת כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לוֹ כִּי מַאֲמָצָיו אֵינָם נוֹשְׂאִים פֵּרוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה מִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הֲרֵי גַּם אֵלּוּ בְּגֶדֶר שְׁמָד וַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּמְבוֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זַ"ל. כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַזְמִין לְכָל בְּרוּאָיו כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתֵיהֵם. וְאָסוּר לַעֲסֹק אֲפִלוּ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ, בִּמְלָאכוֹת וּבִיגִיעוֹת הַמַּרְחִיקוֹת אֶת הָאָדָם מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה.

וְצָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת, כִּי פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁמַּשִּׂיגִים אוֹתָן בִּדְרָכִים לֹא כְּשֵׁרוֹת - שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, רָעָה גְּדוֹלָה טְמוּנָה בָּהֶן רַחֲמָנָא לִצְּלָן לָאָדָם, כַּמְבוֹאָר בְּקֹהֶלֶת (ה, יב): "עֹושֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". מַשְׁמַע, כִּי הָעֲשִׁירוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה רָעָה הִיא לָאָדָם, וְכַמְבוֹאָר בַּפָּסוּק (יִרְמְיָה יז, יא): "עֹשֶׂה עֹושֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ" וְכוּ'. גַּם מְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (סִימָן כ"ג חֵלֶק א'), כִּי כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לְסַלֵּק וּלְהָסִיר מִצַּדִּיק הָאֱמֶת אֶת שׂוֹנְאָיו וּמִתְנַגְּדָיו - מַפִּיל אוֹתָם לְתַאֲוַת מָמוֹן, כִּי כָּאָמוּר אֵין נְפִילָה גְּרוּעָה יוֹתֵר מִתְאַוָּה זוֹ הַמְּשׁוּלָה לִשְׁמַד וְלַעֲבוֹדָה זָרָה. הַיְנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר בְּדַעַת הַשּׂוֹנְאִים וְהַמִּתְנַגְּדִים רָצוֹן וְתַאֲוָה לְמָמוֹן, שֶׁיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי עֲשִׁירוּת בִּיגִיעָה וּבְטִרְחָה מְרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיַּסִּיחוּ דַּעְתָּם וְלִבָּם מִן הַצַּדִּיק.

וְצָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹוקֶת עַל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, עֲלוּלִים מִתְנַגְּדָיו לִפּוֹל בְּרֶשֶׁת זוֹ שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הַמְּגֻנָּה. עַל־כֵּן יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִן הַמַחֲלֹוקֶת בִּכְלָל, וּבִפְרָט מִמַחֲלֹוקֶת עַל צַדִּיק אֱמֶת וּמְקֹרָבָיו. וְכֵן יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר מִתַּאֲוַת מָמוֹן, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה. (תורה כג, ג, ובסופה)