# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/14/

האנשים המשקעים בתאות ממון הם בעלי חובות תמיד, כפי שמוכח ונראה לעינים, כי אותם אנשים הלהוטים אחר הממון, אינם מסתפקים ברכוש אשר בידם, כי הם לווים דמים מרבים, ומנהלים בכספים אלו שאינם שלהם מסחרים גדולים, ונדמה להם כי משתכרים הם ממון רב ורוחים עצומים, ומתפרנסים בהרחבה ובגדולות, ומבזבזים הון רב להוצאתם והוצאת בני ביתם מחמת גאות וגדלות. ולבסוף מתברר שלא הרויחו כלל את שהוציאו, רק שהוצאותיהם כפרנסתם מדמים של אחרים, ולבסוף אף נשארים בעלי חובות.

וגם אם אינם נשארים בעלי חובות לאחרים, הרי שנשארים בעלי חובות לעצמם, הינו לתאוותיהם. כי כל מה שצברו אינו מספיק עבורם, ותמיד משתוקקים הם לעוד ועוד ממון, כפי שאנו רואים, כי כל המשפע בממון ושטוף בתאות ממון, אפלו שיכול לפרנס עצמו בכבוד, במשא ובמתן, ללא טרחה מרבה, אבל בשביל תאות הממון - הוא מטרד תמיד ביגיעות עצומות כדי לצבר עשירות. וגם עשירים ונגידים גדולים המשפעים בממון רב, משתדלים כל ימיהם להגדיל הונם, ועוסקים במשא ומתן ובמסחרים ביגיעות גדולות, ומכניסים עצמם לסכנות דרכים, בנסעם למקומות רחוקים, כדי להרויח ממון. וכל זאת מחמת תאות ממון הבוערת בקרבם, כי תאות ממון גאות ודומיהן, מכריחות אותם לחפש תמיד ממון בטרחות ויגיעות משנות, כאלו מחיבים אותם לעשות כן, והם משעבדים לתאוותיהם, כפי שבעל חוב משעבד לנושיו. על־כן עשירים אלו הם תמיד בעלי חובות, או שכאמור חיבים הם ממון לאנשים שלוו מהם, או שהם בעלי חוב לתאוותיהם, שנדמה להם תמיד כי עדין לא השביעו עצמם דים בתענוגי העולם הזה.

גם מכנים אנשים אלו "בעלי חוב" על שם עבודה זרה המכנה "חובה", שמכרעת את הכל לכף חובה רחמנא לצלן. ותאות ממון כאמור, בגדר עבודה זרה ממש היא, על־כן אותם אנשים המשקעים בתאוה מאוסה זו, כל ימיהם מלאים עצבות ומרירות ודאגות מחמת חמדתם התמידית לממון. וככל שתתרבה עשירותם, כן מתרבות עצבותם ודאגותיהם, כי מתקשרים יותר ויותר, רחמנא לצלן, לעבודה זרה של ממון, שבכנפיה עצבות ומרה שחורה וחשך ומיתה, רחמנא לצלן. ומי שלקוי בתאות ממון, מתכלה ואובד על־ידי הטרדות, הדאגות והפחדים, הקשורים בעניני ממון. (תורה כג, ה)