# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/18/

כאשר האדם שונא בצע, הינו ששונא ממון שאינו כשר על פי תורה, שהוא ממון שרוכשים אותו חלילה על־ידי גנבה, גזלה ורציחה. הן גנבה, גזלה ורציחה בפעל ממש, הן כאשר אלו כרוכים במשא ומתן או מלאכה, כפי שרואים רחמנא לצלן אצל סוחרים ובעלי מלאכה, שאינם נוהגים על פי תורה. וכן יש לשנא ממון שמקורו בצביעות ובחנפה או עולות אחרות, ובפרט ממון כזה, שבעטיו צריך חלילה לבטל משהו ממצוות התורה, כגון שצריכים בגללו לבטל תפלה, למוד, נטילת ידים, ברכת המזון ושאר מצוות, ונדמה לו כי על־ידי קיום המצוות הנזכרות, לא יוכל לעסק במשא ומתן כראוי, ולא ירויח לפרנסתו. על־ידי השנאה לממון לא כשר זה (כמבואר למעלה), זוכה לשכל ולחכמה שיוכל להכיר באמצעותם את השם יתברך, וזוכה ליראת ה' ולאהבתו.

אבל על־ידי אהבה לממון, הינו תאוה לממון אפלו ממקור לא כשר, על־ידי זה מאבד את הדעת והחכמה האמתית, ונופל לשטות ולכסילות, לעצבות ולמרה שחורה, והקלפות - הינו הדעות והמחשבות הרעות - מקיפות אותו, הינו שמחו מלא תמיד רחמנא לצלן במחשבות ודעות לא טובות, שהם הפך השכל והדעת האמתיים: (תורה ל, ד)