# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/23/

עקר חסרון הפרנסה המתגבר בדורותינו, הוא רק בגלל השוחטים שאינם מהגנים, הינו שאין להם יראת שמים. כי מבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן א'), כי שוחט חיב בראש וראשונה להיות ירא שמים, וכשהשוחטים הם בעלי יראה, משפע שפע של פרנסה לישראל. וכאשר השוחט מברך על השחיטה כראוי, הוא מתקן את הנפש המגלגלת המצויה בבהמה או בעוף שהוא שוחטם.

אבל כאשר השוחט אין בו יראת שמים, ואפלו בעת שהוא מברך על השחיטה, חושב מחשבות אחרות ואינו מתכון לשמע ולהבין את הברכה, שוחט כזה, האוחז את החלף לשחיטה, הוא בבחינת רוצח - הורג אנשים, והנפש המגלגלת בבהמה או בעוף מצטערת צער רב וזועקת בקול מר. כי שוחט כזה, לא די שאינו מתקן את הנפש המגלגלת, אדרבא, עוד מוסיף הוא להשחיתה ולקלקלה, כמבואר בזהר ובספרי קבלה, ועל שוחט כזה נאמר "אוי לנפש שהרג את הנפש". ועל־ידי שוחטים כאלה מתמעטת מאד פרנסתם של ישראל, ואפלו הפרנסה המעטת צריך להמשיכה בטרדות וביגיעות רבות.

גם על־ידי שוחטים כאלו מתמעטים ההרגשים באמת ובדעות האמתיות, ומתגברים בישראל תאוות הגוף וכו'. אבל על־ידי שוחטים יראי ה', מתגברות ומתחזקות הדעות וההרגשות האמתיות, ונתמעטות התאוות והמדות הרעות שהן בבחינת בהמה וסכלות, חשך, מיתה, דין וחכמות חיצוניות, ומתחזקים בישראל החכמה האמתית, אור הדעת, זכרון אמתי וחכמת התורה. גם על־ידי שוחטים יראי שמים, נמשכת פרנסה לישראל ברוח גדול ובטרחות מעטות: (תורה לז, ו)