# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/27/

האדם צריך להרגיל עצמו במדת ההסתפקות, הינו שיסתפק רק בהכרחי לקיום הגוף, לו ולבני ביתו, הן במאכל ובמשקה, הן במלבושים, שלא יפזר עבור עצמו או עבור בני ביתו בהרחבה יתרה, ולא ירבה בצרכים שאינם חשובים לקיום הגוף, כפי שנוהגים אנשים רבים הרחוקים מן האמת, שמפזרים ממון כדי לחיות בגדלה ובהרחבה יתרה מחמת כבוד וגאוה. כי מהנהגות אלו יוצאים קלקולים רבים אפלו בגשמיות ובפרט ברוחניות, כלומר שמתרחקים מיראת השם ומקיום התורה.

אנשים שאינם מסתפקים בפרנסה שמזמין להם השם יתברך, וחיים בהרחבה יתרה מעל הכנסתם למען כבוד וגאוה, עליהם אומר הכתוב (משלי יג כה): "ובטן רשעים תחסר". הינו שתמיד חשים הם חסרים. על־כן יש לזכר להסתפק בפרנסה שהשם יתברך מזמין, ומשעור פרנסה זה להפריש חלק לצדקה, כמבואר בשלחן ערוך ובלקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן נ"ד). שעל־ידי מדת ההסתפקות ומדת הצדקה - שהיא להפריש מן הפרנסה המזמנת מיד ה', על־ידי זה נעשים תקונים רבים ונמשכים הרבה השפעות טובות: (תורה נד, ב)