# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/32/

המדה מגנה של עצבות, נובעת מתאות ממון. כי האדם המשקע בתאות ממון, אינו מאמין בהשגחה פרטית, שהשם יתברך יכול לפרנס את האדם, גם אם לא יתיגע ולא יטרח יותר מדי (כמבואר בסעיף ז'). ומחמת שאנשים אלו אינם מאמינים בהשגחתו הפרטית, טורחים הם תמיד ומתיגעים להשיג פרנסה וממון. וככל שיש בידם - אין די להם, ומחמת זאת הם נופלים לעצבות. כל זה נובע מזהמת הנחש המצויה בכל אדם, אם אינו מכניע אותה על־ידי יראת שמים וקיום התורה, כי על־ידי זה נעשים איברי האדם כבדים עליו, וכל גופו נהיה רפוי וחלוש. כי הרדיפה התמידית להשיג ממון מחלישה את חיות האדם, על־ידי שרוח הדופק שבלבו, שבזה תלוי כל חיותו נחלשת, ועל־ידי הרפיון וההחלשה ברוח הדופק נחלשים כל האיברים. וכשהגוף נחלש, נחלש רוח הדופק עוד יותר. וכך מתגברת החלשה ביתר שאת עד שיכול להגיע חס וחלילה לסכנה גדולה, הינו שיכול לאבוד ולהתיאש לגמרי.

ועל־ידי אנחה דקדשה, הינו כאשר האדם מתאנח מקירות לבו באמת על רחוקו מהשם יתברך, מן הדעת ומן האמונה האמתית, וחפץ באמת לשוב אליו, על־ידי זה מתחזק בו רוח הדופק והחיות, והוא זוכה לדעת גדול ולקבל דבורים מן השמים, הינו שמרגיש ושומע להרהורי תשובה ולמחשבות טובות אשר בלבו ומחו, ונחשב אצלו כאלו שומע משמים ממש: (תורה נו, ט)