# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/5/

על־ידי שמשברים את תאות הממון, הינו שמכירים ויודעים שתאות ממון תאוה רעה היא ככל התאוות המגנות, ועל־ידי ידיעה והכרה כי הרדיפה להשיג פרנסה וממון ביגיעות רבות נכנסת אף היא בגדר תאות ממון, ומשום כך מתרחקים מהשתדלות יתרה בענינים אלו, ומרגישים ומאמינים שהשם יתברך יכול לפרנס את האדם גם בהשתדלות מועטת וביגיעה קלה, וכן על־ידי שמכירים כי הממון אינו תכלית כלל. על־ידי כל זה זוכים להמשיך השגחה שלמה, כלומר שהאדם זוכה להשגחת השם יתברך בשלמות, וזוכה לשמירה מכל מיני צרות ורעות ברוחניות ובגשמיות.

אבל לשבר תאות ממון המגנה, אפשר רק על־ידי קיום מצות צדקה כראוי. כי על־ידי נתינת צדקה, הוא מקרר את האש היוקדת והמלבה באדם את תאות הממון, ושובר את התאוה והרצון הרע להגיע לעשירות. גם זוכה הוא לעסק במשא ומתן באמונה ובכשרות תוך שמחה ואשר ושביעות רצון מחלקו שחלק לו השם יתברך, ואינו בהול אחר הממון והפרנסה בטרחות וביגיעות, כי מכיר ומאמין שהשתדלות מרבה וטרחות רבות להשגת פרנסה וממון - הם עקר תאות הממון המגנה, שעל ידה ממשיכים חס ושלום את הקללה של (בראשית ג, יט) "בזעת אפיך תאכל לחם". ועל־ידי מצות צדקה כראוי נצולים מתאוה זו, ומכל מיני פגמים ומכשולות הנובעים ממנה. שבירת תאוה זו חשובה אצלו יתברך - כקטרת שהקטירו בבית המקדש. (תורה יג, א)