# נב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/52/

כָּל אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, הַכָּבוֹד וְהַתַּאֲווֹת הֵם בֶּאֱמֶת הֶבֶל הֲבָלִים וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כִּי לְבַסּוֹף לֹא נוֹתָר מֵהֶם כְּלוּם לָאָדָם, כַּמְבוֹאָר בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר מט, יח): "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ". הַיְנוּ, שֶׁלְּאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין נִשְׁאָר לוֹ מִכָּל הַכָּבוֹד וְהַתַּעֲנוּגִים הָאַרְצִיִּים כְּלוּם. רַק הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם הִיא, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל שְׁנוֹתָיו לְהָבִין, מַה הִיא הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. הַיְנוּ, שֶׁכָּל יָמָיו יִשְׁתַּדֵּל לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, שֶׁיְּפַחֵד לַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיֹאהַב בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בְּכָל פְּרָט. וּבִפְרָט יִּזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא לַעֲבֹר שׁוּם עֲבֵרָה גְּמוּרָה, וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְקַיֵּם מִצְוָה גְּמוּרָה. כָּל זֶה הוּא הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי שֶׁל כָּל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי זֶה אֲשֶׁר נִשְׁאָר לוֹ לָנֶצַח.

גַּם לֹא יְדַקְדֵּק בְּעִנְיָן רְכִישַׁת מָמוֹן, כִּי בֵּין אִם הוּא בַּעַל מָמוֹן וּבֵין אִם אֵינוֹ כֵּן, זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם יַעֲבֹר כָּךְ אוֹ כָּךְ. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁאֲפִלוּ אִם אֶפְשָׁר עַל־יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת לְהַשִּׂיג אֶת הָעֲשִׁירוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי לֹא יִחְיֶה לְעוֹלָם בִּגְלָל עֲשִׁירוּת זוֹ, לְבַסּוֹף יָמוּת וְהָעֲשִׁירוּת תִשָּׁאֵר פֹּה. וְאִם הָאָדָם לֹא עֹמֵד בְּנִסָּיוֹן הָעֲשִׁירוּת כָּרָאוּי, כְּגוֹן בְּעִנְיָן צְדָקָה, שֶׁלֹּא פִּזֵּר לְפִי עֲשִׁירוּתוֹ, אוֹ בָּעִנְיָן בֵּיתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ, שֶׁהִתְנַהֵג בְּהַרְחָבָה וּבְגַדְלוּת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, אִם לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הוּא שֶׁהָעֲשִׁירוּת הִיא לוֹ לְרָעָה גְּדוֹלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעַל עֹושֶׁר כָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּקֹהֶלֶת (ה, יב): "עֹושֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". וְעוֹד רוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי עַל פִּי רֹב מַרְחִיקָה הָעֲשִׁירוּת אֶת הָאָדָם מִן הָאֱמֶת וּמִיִּרְאַת הַשֵּׁם.

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מְרַמֶּה מְאֹד אֶת הָאָדָם. נִדְמֶה לוֹ כִּי הוּא מַרְוִיחַ, וּלְבַסּוֹף לֹא נוֹתָר בְּיָדוֹ מְאוּמָה. לִפְעָמִים רוֹאִים בְּחוּשׁ שֶׁמִּכָּל הָרֶוַח שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיַרְוִיחַ, לֹא נוֹתָר מְאוּמָה. וְגַם אִם הָאָדָם מַרְוִיחַ עֹושֶׁר וַעֲשִׁירוּת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹטְלוֹ מִן הַמָּמוֹן. כִּי זֶהוּ הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם וְהַמָּמוֹן אֵין לָהֶם קִיּוּם מְשֻׁתָּף.

וַאֲפִלוּ מִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדַת ה' וְלֹא זוֹכִים לָזֶה כָּרָאוּי, צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר שֶׁהַתַּעֲנוּגִים, הַכָּבוֹד וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה אֵינָם כְּלוּם. רַק הַטּוֹבָה הַנִּצְחִית כָּאָמוּר, הִיא לְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה. כִּי הַכִּסּוּפִים וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, גַּם הֵם עַצְמָם חֲשׁוּבִים וִיקָרִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן. וּבִפְרָט אִם עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִים זוֹכִים לְקַיֵּם בְּפֹעַל, תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְלֹא כַּחַשׁ וּמִרְמָה, כִּי רַק זֹאת יִשָּׁאֵר לָאָדָם לָנֶצַח, כַּמְבוֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ו, מ"ט): "אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ', אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד". וַאֲפִלוּ הַגַּעֲגוּעִים וְהַכִּסּוּפִים לָאֱמֶת וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם, הֵם לוֹ טוֹבָה נִצְחִית: (שיחה נא)