# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/537/53/

צריך לזכר תמיד אזהרתם של צדיקי אמת, שזעקו בקול גדול והתריעו, שלא נתן לרמות את עצמנו. וצריך להכניס ידיעה זו בלב ובמח, ולזכר תמיד כי העולם משקר הוא, וכי העשירות הכבוד ותאוות עולם הזה אינם ולא כלום, ואין בהם שום ממש. והעקר ממש הוא הדעת האמתית שחושבת ומתבוננת תמיד בתכליתו של אדם, או אז אפשר להבין באמונה אמתית את תפקידו של אדם עלי אדמות, והיאך עליו לנהג בכל דרכיו מעשיו ומדותיו, כי העקר הוא לחשב על הסוף.

וצריך לזכר היטב, כי מן ההצלחות המדמות בעולם הזה, לא היה לשום אדם תכלית טובה (כמבואר למעלה בסעיף נ"ב), כי בסוף נשאר לו לאדם מכל הצלחותיו יגיעותיו וטרחותיו, רק מדותיו הטובות ומעשיו הטובים, שכבש את יצרו בימי חייו. ואם חלילה, לא השתדל לכבש את יצרו ולעסק במעשים טובים כפי מדרגתו, עליו נאמר בקהלת (ה, יד): "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא", כך מבואר בלקוטי הלכות. על־כן חיב כל אדם להתבונן ולחשב על תכליתו, ולהתחזק באמונת השגחה פרטית באמת בכל פרט, ולעסק כל ימי חייו במעשים טובים ומדות טובות, כי רק המה טובתו האמתית של האדם, ורק הם ישארו לו לנצח, כמבואר למעלה: (שיחה נא)