# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/549/16/

עקר חשיבות הצדקה היא על־ידי אמונה. הינו, צדקה אין לה חשיבות, רק כאשר נותנים אותה מחמת האמונה, כי השם יתברך צוה על מצות צדקה. ולא חלילה מחמת כבוד ופרסום, שאנשים יאמרו עליו כי בעל צדקה הוא, או מפני שהוא איש רחמן מטבעו, שאינו יכול לסבל חסרונו של הזולת. כמבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק שני סימן ד') אלא לתת צדקה כי כך צוה הבורא, כמבואר בתורה (ויקרא כה, לה-לו) "והחזקת בו" "וחי אחיך עמך". ומן החיוב לתת צדקה בעקר לענינים שעל ידם נבנית האמונה האמתית.

וכן על־ידי ששומרים שבת כהלכתה, לשם שמים, לא מפני עיפות שחפצים במנוחה, רק בגלל שכך צוה השם יתברך, לנוח בשבת ולא לעשות כל מלאכה, מסחר או עסק בטרדה, כפי אזהרת התורה, על־ידי זה, זוכים לאמונה שלמה ואמתית. (תורה לא, ב)