# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/549/29/

לשלמות האמונה זוכים על־ידי התעוררות וקרוב רחוקים להשם יתברך. הינו, אותם אנשים הרחוקים מן היהדות, כאשר מעוררים אותם ליראת שמים ולקיום התורה, זוכים לשלמות האמונה. ולעורר אנשים ליראת שמים אפשר רק על־ידי תענית, או על־ידי התרחקות מתאוות ומותרות, שהם חשובים כתענית. בכמה ספרי אמת מבואר, כי ההתרחקות מתאוות ומותרות, גדולה פי כמה מתענית בכמה פרטים.

ועל־ידי תענית כזו, זוכים שעל־ידי האכילה, יתהוה "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין" (ליקו"מ ח"א סימן סב), הינו שזוכים לאכל בכשרות (כמבואר באות אכילה סעיף ט'), ומתקרבים על ידה להשם יתברך. כי באכילה קימת סכנה, שלא יתרחקו חס ושלום על ידה מהשם יתברך, כפי המבואר בתורה (דברים ח, יב-יד) "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך", הינו שעל־ידי האכילה שלא בכשרות, מתרחקים ושוכחים חלילה את השם יתברך. אבל על־ידי אמונה בשלמות זוכים לאכל בכשרות כזו, שעל־ידי האכילה מתקרבים אליו. ומרגישים ומאמינים, שהשם יתברך מזמין לאדם אכילתו ופרנסתו וכל הצטרכותו, ומכירים בהשגחתו יתברך בשלמות. והכרת השגחת השם יתברך בשלמות מכנה: "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין". (ועין באות אכילה סעיף ט', שם מבואר ביותר פרוש של "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכו'). (תורה סב, ג' ה' ו')