# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/549/34/

אמונה אמתית מביאה לידי אריכות אפים, הינו סבלנות. כי אדם שאמונתו שלמה, מאמין כי כל העובר עליו הוא בהשגחתו הפרטית של השם יתברך, הינו שמלבד השם יתברך אי אפשר שיצילוהו מצרותיו ויסוריו, כי כל תהפוכותיו בהשגחתו יתברך, ובודאי הכל לטובתו. ולכן אינו שם מבטחו בהשתדלות או בשום סבה, רק בהשם יתברך. ומחזיק עצמו תמיד בעבודת ה', כך ששום סבה או מניעה אינם מרחיקים אותו מן האמת. אדם שאמונתו שלמה, לא יעבר בודאי על שום מצוה ממצוות התורה מחמת החסרונות והנסיונות שעוברים עליו, אלא יסבל ויחכה שהשם יתברך יעזרהו, כי כל המניעות והבלבולים המרחיקים את האדם מיראת שמים וקיום התורה, המה רק מחמת עצבות ועצלות, ובעקר מחמת חסרון אמונה, שאינו מאמין כי כל העובר עליו הוא בהשגחתו הפרטית, ושאיש אינו יכול לעזרו זולת השם יתברך, ושאין שום עצה להנצל מצרות ויסורים וכו' רק על־ידי תפלה באמת, אמונה אמתית, בטחון בהקדוש ברוך הוא וצפיה לישועתו. אבל אדם שאינו שלם וחזק דיו לסבל ולהמתין לישועת ה', נופל לעצבות ולעצלות ומתרחק מן האמת, מחמת החסרונות והנסיונות העוברים עליו.

וגם מה שאין מתפללים כראוי, הינו שמתפללים בחטף, ואין מתרכזים ומתבוננים במלות התפלה, גם הוא מפאת חסרון אמונה. כי אם היו מאמינים שהשם יתברך שומע כל דבור מן התפלה, מאמינים בהשגחתו, ואף מרגישים ומאמינים כי על־ידי תפלה ראויה בהתבוננות, ובלי הבלעת התבות, לא יאנה להם כל נזק הן לפרנסה, הן לענינים אחרים, אזי היו מתפללים בחשק, ומתרכזים בכל מלה מן התפלה כראוי. אבל מפני חסרון אמונה מתפללים בהבלעה, ואין יודעים מה שהפה הוגה ואל מי מתפללים. אבל כאשר האדם חזק ושלם באמונה אמתית בכל פרט, כמבואר למעלה, כי השם יתברך שומע כל מלה שהאדם מוציא מפיו, ובפרט מילות התפלה המכונות אל השם יתברך בעצמו כביכול, אז לא יוכל שום בלבול או מניעה להרחיקו מן האמת, כי יש בו מדת הסבלנות, כמבואר למעלה. והוא מצפה לרחמי שמים, ומתחזק בתפלה בקיום התורה ובבטחונו בהקדוש ברוך הוא תמיד. (תורה קנה)