# נז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/549/57/

מי שיש לו אמונה, שעקרה הוא אמונת השגחה, הינו שמאמין כי כל המתרחש בעולם בכלליות ובפרטיות הוא מהשגחתו יתברך ולא מדרך הטבע; ומאמין כי הכל לטובה; ומאמין כי אין מפלט מיסורים זולת אצל השם יתברך, ושאי אפשר להשיג שום טובה אלא ממנו יתברך, וכל אלו לא בדרך הטבע, אלא על־ידי תפלה ואמונה אמתית. מי שאמונתו היא כזו, חייו שלוים ומאשרים. כי אין אדם בעולם שאין עוברים עליו צרות רבות ויסורים בבריאות הגוף, בפרנסה או בענינים אחרים. ואפלו על עשירים ונגידים עוברים צרות ויסורים מעצמם, או מבני ביתם, כי את הפסוק (קהלת ב, כג) "כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו" - אמר שלמה המלך גם על אודות העשירים והנגידים.

אבל אדם שיש לו אמונה אמתית (כמבואר למעלה), גם כאשר עוברים עליו צרות ויסורים חס ושלום, מתנחם הוא ומתחזק בבטחונו בהשם יתברך, שירחם עליו ויושיעהו, כי מאמין הוא שהיסורים נשלחו לטובתו ולכפרת עוונותיו. כי כל מה שהקדוש ברוך הוא מסבב עם האדם - הוא טובה גדולה, כמבואר בתורה (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלקיך מיסרך", הינו כמו המוכיח ומעניש את בנו, כונתו בודאי לטובה היא, כדי לעוררו להיטיב מעשיו ומדותיו, כך כביכול כונתו של הקדוש ברוך הוא, לעורר את האדם על־ידי היסורים, על מנת שישפר מעשיו ומדותיו.

אבל מי שאין לו אמונה בהשגחה פרטית, רק חושב כי הכל מתנהג על פי דרך הטבע, אזי כאשר מתרגשת עליו צרה, אין לו אל מי לפנות לבקש ישועה, אין לו במה להתחזק ולהתנחם, ואינו יכול לקוות לחסדי השם יתברך ולבטח בישועתו, בשל כך חייו אינם חיים, וכשנשאל להרגשתו משיב כי חש לא טוב. אבל מי שיש לו אמונה אמתית בהשם יתברך ובהשגחתו הפרטית, טוב לו תמיד וחייו שלוים, כמבואר למעלה. (שיחה לב, נג)