# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/549/9/

אָסוּר לְשׁוּם אִישׁ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מַנְהִיגוּת, מַה שֶׁמְּכֻנֶּה בְּפִי הָעוֹלָם "אַ גוּטֶער אִיד" [יְהוּדִי טוֹב, אַדְמוֹ"ר], אֶלָּא אִם כֵּן אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית. אַךְ אִם הוּא מַאֲמִין חַס וְשָׁלוֹם בִּדְבָרִים שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה אָסוּר לְהַאֲמִין בָּהֶם [בְּדַרְכֵי הָאֱמוֹרִי, אֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת], אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲמִין גַּם בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָסוּר הוּא בְּמַנְהִיגוּת בְּשֶׁל דֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁבּוֹ.

מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת גַּם מַנְהִיג שֶׁל עַצְמוֹ... כִּי אָסוּר לוֹ לְהַחְלִיט וּלְהִתְנַהֵג לְפִי דֵּעוֹתָיו וּסְבָרוֹתָיו, כִּי הַלָּלוּ כּוֹזְבִים וּבִלְתִּי נְכוֹנִים. וְגַם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לוֹ כִּי חָפֵץ הוּא בַּמַנְהִיגוּת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם וְחָפֵץ לְהֵיטִיב עִמּוֹ, אִם בֶּאֱמֶת מְכַוֵּן הוּא לְכָבוֹד, גֵּאוּת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם הַנְהָגָה, וְעַל־יְדֵי מַנְהִיגִים כָּאֵלֶּה מַגִּיעִים לְאֶפִּיקוֹרְסוּת. אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם אֵין מוֹתִירִים אֶת הַמַּנְהִיגוּת בִּידֵי אֵלּוּ לְאוֹרֶךְ זְמַן. (תורה יח, ג' ו')