# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/576/8/

המניעה הגדולה שבכל המניעות, היא מניעת המח. הינו שהאדם אינו מתבונן במוחו ובלבו להבין את גדל מעלת החשיבות של המצוה או המעשה הטוב שחפץ לקים. ומחמת שאינו מבין את חשיבות הענין, אין לבו ומחו מחזקים כראוי בחשק וברצון לקים את מה שמרגיש במוחו ובאמונתו שהוא צריך לעשות.

למשל, כאשר מרגיש שהוא צריך לנסע לצדיקי אמת, אבל מניעות שונות ורבות מעכבות אותו מנסיעתו, אזי אם מחו ולבו מרגישים ומבינים את האמת כראוי, שכל חיותו תלויה בנסיעה זו ובהתקרבות לצדיקי אמת. ובפרט כאשר הוא חש ומבין שההתקרבות לצדיקי האמת, תהא עבורו טובה נצחית לו ולדורותיו, בודאי לא יתבטל ולא יביט כלל בפני שום מניעה, רק יתגבר בחשק מרבה ורצון עז, עד שיזכה להתקרבות לצדיק האמת בפעל ממש, כראוי.

ואפלו כאשר זכה ובא אל צדיק אמת, וכבר שבר את כל המניעות שרצו לעכבו מן ההתקרבות, רק שבאותו זמן שהוא מצוי במחיצת הצדיק, מתעוררות במחו קשיות עליו, שמחמת זאת רחוק לבו מלהאמין בחשיבות הצדיק ובגדלותו - מניעה זו של חסרון אמונה, גדולה וקשה היא מכל המניעות.

וכן בענין התפלה, כבר לכתחלה מתעוררות מניעות רבות שבגללן אין האדם יכול להתפלל כראוי. ולמרות שהוא זוכה לשבר את כל המניעות, עדין לבו מעות מחמת שחודרות בו ובמחו קשיות חס ושלום על דרכי השם יתברך, הינו הקשיא והתרוץ של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". מניעה זו של חסרון אמונה, ובפרט חסרון האמונה בהשגחה פרטית, קשה וכבדה היא מכל המניעות. כי הקשיות החודרות למח חלילה, על השם יתברך או על צדיק האמת, הרי הן אפיקורסות ממש, רחמנא לצלן. העצה והתקון לקשיות אלו ולאפיקורסות, הם להרבות בתפלה ולצעק על כך להשם יתברך מעמק הלב, כמו שהאדמו"ר ז"ל מפרש בלקוטי מוהר"ן (ח"ב סימן מו), שראשי התבות של הפסוק (תהלים כז, ז) "שמע ה' קולי אקרא" הם אותיות "קשיא". הינו שלענין קשיות באמונה חס ושלום, אין עצה, כי אם לקים את הפסוק "שמע ה' קולי אקרא", הינו, רבוי תפלה. ועל־ידי זה יעזר השם יתברך שהקשיות והאפיקורסות יעזבוהו. ויזכה להאמין בהשם יתברך ובצדיקי האמת בשלמות הראויה: (תניינא מו)