# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/64/3/

אנחה בקדשה יקרה היא מאד. הינו, אדם המתאנח על רחוקו מיראת שמים וקיום התורה, על־ידי כך מתרחק הוא מן הטמאה, הינו מתאוות ומדות רעות, הנקראים טמאה. ומתקרב ונקשר אל הקדשה, הינו למעשים טובים ומדות טובות, הנקראים קדשה.

אבל כשאדם מתאנח למלוי תאוה כלשהי או להשגת מותרות, אפלו של התר, שבאמת יכול הוא להתקים בלעדיהם, רק מחמת תאותו שחפץ ביותר בדבר זה, ואין ידו משגת מה שנדמה לו כחסרון, מתאנח הוא, על־ידי אנחות רעות אלו מתרחק הוא מן הקדשה, הינו מיראת שמים וקיום התורה, ונקשר לחבל הטמאה, שהוא תאוות ומדות רעות (כמבואר למעלה). (תורה קט)