# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/66/1/

אכילה בכשרות פרושה, שאפלו כשאוכלים מאכלים כשרים לפי ההלכה צריך לאוכלם כראוי, במתינות ובישוב הדעת ולא בדרך תאות אכילה, כזולל וכסובא. הינו, אותם מאכלים כשרים שאוכלים מהם יתר על המדה, הן בשר הן מאכלים אחרים, שבאמת אפשר להסתפק מהם בפחות, רק מחמת תאוה אוכלים יותר מן השיעור הדרוש לקיום הגוף, זהו שנקרא זלילה. וכן כאשר שותים משקאות כשרים, הינו יין שרף, יין, שכר ושאר משקאות ששותים למעלה מן הנצרך, הרי זה בגדר סבא.

כשאוכלים בכשרות (כמבואר למעלה בסעיף זה ובסעיפים ט' כ"ו), על־ידי זה מתקן השכל, ונטהר מדעות של כסילות. אבל כשאוכלים ושותים כזולל וסובא, מתגברת הכסילות על השכל, כלומר, השכל של האדם נעכר ומטפש, ועל־ידי זה נחשך אצלו אור הצדיק. הינו, האדם מאבד חלילה את ההרגש וההבנה בדעת שקבל מצדיק האמת, ואזי אינו יכול לקבל ממנו את המדות טובות של יראה ואהבה, שמשמעותן היא, שירא לעבור עברה מחמת יראת שמים, הינו ממורא הבורא שהזהירו על כך, ואוהב לקים מצוה מחמת אהבתו את השם יתברך. מדות טובות אלו של אהבה ויראה אמתיות, המה יסוד ושרש היהדות, ואליהן אפשר להגיע רק על־ידי התקרבות אמתית לצדיק אמתי. (תורה יז, ב-ג)