# י

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/66/10/

כל התאוות מכנות קלפות ומותרות. הינו, כל צרכי הגוף שאדם מתאוה אליהם, ובעקר בשעור מעל לנצרך לקיום גופו, כגון אכילה, שתיה, מלבושים, ושאר דברים שאדם מתאוה להם, בשעור שאינו נצרך לו, רק מחמת תאותו חושק הוא בהרחבות אלו. כי באמת יכול הגוף להתקים גם בלי תאוות, אדרבה, ככל שיפחית מגופו תאוות ומותרות, כן ייטב לו, כמובא בספרי האמת, וכן מבואר בספרי רפואה, שרבוי תאוות ורבוי הרחבות מזיקים לאדם. וכן רואים בחוש, כי אדם המסתפק בפחות תענוגים והרחבות, טוב לו יותר וגם בריאותו משפרת יותר.

ובפרט אדם המבין את האמת ורוצה ללכת בדרך היהדות, בדרך התורה באמת, ייטב לו ביותר כשיתן לגופו רק את ההכרחי לקיומו. וכאשר מתגברות התאוות על האדם, כלומר, הקלפות מתגברות על הקדשה המצויה בכל יהודי שהיא הנשמה שבו, שהיא חלק אלוקי ממעל, והתאוות הן קלפות, מותרות (כמבואר למעלה), והגדולות מהן ביותר הן אכילה ושתיה, כאשר שאר התאוות נמשכות אחריהן, כמו שרואים בחוש, שכאשר אוכלים ושותים למעלה מן המדה, מתעוררות כל התאוות. וכאשר תאות אכילה ושתיה מתגברת על האדם, מושכות הן את הדבור לגלות, הינו שאי אפשר לדבר שום דבור כראוי באמת לפני השם יתברך, בתורה ובתפלה וכו'.

העצה והתקון כנגד התגברות התאוות הם תענית והרחקה באמת מתאוות ומותרות. וצריך לזכר כי התרחקות מתאוות וממותרות, קלה לאין שעור מתענית, ומסיעת לבטל תאוותיו של אדם, כתענית ממש. ומובא בכמה ספרי אמת, שבכמה פרטים ההתרחקות מתאוות וממותרות טובתה מרבה מתענית.

וכאשר מקימים עצה זו (המבארת למעלה), הינו תענית והרחקה מתאוות ומותרות, על־ידי זה נתתקן הדבור, ואפשר לדבר בתורה ובתפלה באמת, ואזי אפשר לקרב אנשים הרחוקים מן האמת - ליראת השם ולקיום התורה, וקרוב אנשים להשם יתברך הוא עקר שלמות האמונה. כאשר האדם מקים עצה זו, כמבואר בסעיף זה, מאכלו חשוב ויקר אצל השם יתברך, ועל־ידי אכילתו נעשים תקונים גדולים, ומתהוה "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין", כמבואר בסעיף הקודם פרוש נפלא על זה. (תורה סב, ה)