# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/66/3/

מי שיש לו שלמות לשון הקדש, הינו שמוציא מפיו רק דברי קדשה, תורה ותפלה וכו', ובפרט ששומר פיו ולשונו מלדבר דבורים אסורים, כגון לשון הרע, רכילות, ליצנות, נבול פה וכו', ומשתדל להיות שומר הברית, הינו ששומר מחו ממחשבות רעות ובפרט מהרהורי זנות, אדם זה יכול לעורר את אותיות התורה המצויות בכל דבר בעולם. כי מה שמאכל ומשקה מחיים את האדם, הוא משום שמצויה בהם חיות הנמשכת מהשם יתברך, שהיא נקראת "אותיות התורה", כי השם יתברך והתורה אחד הם, כמבואר בזהר הקדוש (אחרי ח"ג דף עג.) "קודשא בריך הוא ואוריתא כלא חד".

ולכן מכנה חיות השם יתברך המצויה במאכל ובמשקה, וכן בדברים אחרים בשם "אותיות התורה", ואלו הם המחיים את האדם על־ידי אכילתו ושתיתו, כמבואר בתורה (דברים ח, ג) "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", הינו שלא מטבעיות המאכל וגשמיותו חי האדם, אלא רק מן החיות של השם יתברך הינו אותיות התורה המכנות "מוצא פי ה'" המצויה בהם.

אדם כזה הזוכה לשלמות לשון הקדש, ושומר בריתו כמבואר, ומקבל חיותו ממאכלו ומשקהו ומכל התענוגים רק מאותיות התורה המלבשות בהם, הינו שמחיה עצמו רק מרוחניות אלקית, חיות אלקית ולא נהנה כלל מתענוג גשמי חלילה, על־ידי זה מאירים לבו ופניו, ופניו מזדככים ומתקדשים, עד שיכול לעורר אנשים לתשובה, רק על־ידי הבטה בהם. כי על־ידי הבטה בפניו, רואה המביט את עצמו כבמראה המשקפת את פנימיותו של המביט בהשואה למזכך, ורואה כיצד מצוי הוא בחשך, הינו ברחוק מהשם יתברך וממצוות התורה. אותו אדם שפניו מזככות (כמבואר בסעיף זה), מסגל לעורר את חברו לתשובה בלי שום תוכחה ודברי מוסר, רק על־ידי שחברו מביט בפניו הטהורות והמאירות. (תורה יט, ז-ט)