# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/66/8/

יש אנשים שמעבירים ימי חייהם בשנה, הינו שלא מרגישים את רחוקם מהשם יתברך ומן התורה, ורחוק זה נחשב כשנה. יש הנופלים לשינה, הינו שלא מרגישים את רחוקם מן האמת, בגלל תאוות ומעשים רעים. ויש אנשים שהם כשרים וישרים, רק שנופלים לשנה על־ידי אכילה. כי כאשר האדם אוכל מאכל שאינו זך (כמבואר בסעיף ט'), על־ידי זה נופל מן המח ומן הדעת, הינו מהבנת האמת, ונופל לשנה, ומתרחק מהשם יתברך ומן התורה, ואינו מרגיש את ההתרחקות. כי כאשר האדם אוכל בקדשה ובטהרה (כמבואר בסעיפים א' ג' וט'), על־ידי זה מאיר שכלו, ומבין את האמת שבכל דבר. וכאשר השכל מאיר באדם, אינו נחשב בבחינת ישן, כי הוא עושה כל מעשה טוב בחיות, בחשק ובהתעוררות.

אבל כאשר אכילתו אינה בכשרות כראוי (כמבואר), אזי מאבד הוא את השכל והדעת האמתיים ונופל לשנה. והגם שנדמה כי אדם זה עובד את השם יתברך ועוסק בתורה ובתפלה, אבל באמת כל עבודתו היא בבחינת שנה, ולהשם יתברך אין שום נחת מעבודתו של אדם השקוע בשנה, לכן צריך לעוררו משנתו.

אבל אי אפשר לעורר אדם מן השנה, אם לא התעורר מעט מעצמו. והעצה לזה להתעורר מן השנה, למען לא יאבדו הימים והשנים, כמו שמאבדים אנשים רבים על־ידי שאינם מבינים באמת, היא רק על־ידי ספורי מעשיות שספר צדיק אמת. כי ישנם צדיקי אמת שיכולים לספר ספורי מעשיות נפלאים, המעוררים מן השנה את המקשיב באמת ובתמימות, או שלומד בעצמו את ספורי המעשיות באמת ובתמימות ובעיון גדול - בכונה זו כדי להתעורר משנתו. אשרי האיש שבא לצדיק אמתי כזה היכול לעוררו משנתו כדי שלא יעברו עליו שנותיו בשנה. (תורה ס, ו)