# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/66/9/

מאכלו של יהודי צריך להיות מזכך ונקי מכל מיני תערובת של הסטרא אחרא. הינו, פרנסתו ומאכלו של יהודי חיבים להיות נקיים מכל מיני חששות אסור וכזב, כגון גנבה, גזלה ורציחה, בכל האופנים. הינו, לא רק גנבה גזלה ורציחה ממש אסורים בודאי, כפי שכל אדם יודע, אלא אפלו במדרגות עדינות יותר מעין אלו, כמו הלואת כסף בלא להשיב, אם לא בדרך אונס, וכמו כן, לשקר ולכזב, הן במסחר, הן במלאכה, גם אלו בגדר אסור חמור מאד הם. ובפרט מאכלות אסורות, אלו בודאי תערובות סטרא אחרא, לא רק מה שהוא בגדר טרפה ממש, רק אפלו שאינו כשר על פי "שלחן ערוך".הפרנסה, והמאכלים הבאים באמצעותה, חיבים להיות נקיים אף מחנפה, מצביעות ומבטחון של כזב, ובפרט מהשתדלות בפרנסה שלא על פי התורה, הינו לעבר או לזלזל אפלו במצוה קלה מחמת ההשתדלות בפרנסה, בודאי אסור.

פגמים אלו בפרנסה ובמאכל (כמבואר בסעיף זה ובמקומות נוספים בספר זה), נקראים "תערובות סטרא אחרא". ומאכל שיש בו תערובות אלו, מחטיאים את האדם, כי על־ידי אכילה שלא בכשרות, עלולים לשכח את השם יתברך ולהתרחק ממנו כמבואר בפרשת "עקב" (דברים ח, יב) "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך". ושכחת השם יתברך מביאה את האדם לכל מיני חטאים ועוונות, רחמנא לצלן.

הברור של המאכלים, הינו העצה שהפרנסה והמאכל יהיו נקיים מכל תערובות הסטרא אחרא, היא רק על־ידי אמונה באמת, שעקרה הוא אמונת השגחה. הינו להאמין באמת, כי הפרנסה והמאכל המה רק בהשגחתו יתברך ולא על־ידי ההשתדלות בסבות טבעיות. כפי המבואר באמת ואמונה (בסעיף ל'), כך הפרנסה והמאכל צריכים להיות נקיים מכל מיני כזב והשתדלות כנגד התורה, שאלו בכלל תערובות סטרא אחרא.

וכאשר האדם נזהר שפרנסתו ומאכלו יהיו נקיים מתערובות סטרא אחרא, מתהוה על־ידי אכילתו "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה אפין באפין", הינו הוא מתקרב אל השם יתברך ומכיר אותו יתברך כאלו רואה הוא בעיניו ומבין בשכלו. ההתקרבות האמתית אל השם יתברך, והכרת השגחתו כראוי, מכנים בשם: "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה אפין באפין". כי קודשא בריך הוא, הכונה להשם יתברך, "ושכינתה" מכנה כל יהודי הנוהג על פי התורה בכל פרט. כי שכינתה, פרושה השראה, שהקדוש ברוך הוא שוכן ושורה כביכול עם כל יהודי המקים רצונו באמת, כפי שגלה בתורתו הקדושה.

על־כן, יהודי המכיר כראוי השגחת השם יתברך, ומקים באמת רצונו, הקדוש ברוך הוא בודאי שוכן בתוכו ואצלו, וזהו הנקרא: "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה", ואדם זה מיחד ומקרב אל השם יתברך, אפין באפין, פנים אל פנים, מחמת שמכיר ומרגיש כבודו והשגחתו יתברך עליו, כפי שאדם מכיר את חברו הקרוב, ובפרט כשרואהו פנים אל פנים. (תורה סב, א' ב' ה')