# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/702/5/

על־ידי קיום מצות נדר, הינו שנודרים לתן לצדקה, או שנודרים לעשות מעשה טוב וכו' ומקימים תכף את הנדר, זוכים לענג שבת. הינו שזוכים לעסק בכל תענוגי הגוף ביום השבת, רק לשם מצות ענג שבת, ולא מחמת תאות הגוף חלילה. וגם זוכים על־ידי זה לאכול בקדשה ובכשרות ראויה בימות החול, שזה נחשב בכלל ענג שבת, כמובא בלקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן נ"ז), שענג שבת מרמז לאכילה בקדשה ובכשרות.

וכשהאדם זוכה לענג שבת (כמבואר בסעיף זה), אינו צריך להתענות, כי הוא פועל באכילתו אותן פעלות שהיה פועל על־ידי תענית, הינו שזוכה על־ידי אכילה בקדשה ובכשרות, שהם בכלל ענג שבת, להכניע את מדת הכעס המגנה ולהשיב חכמתו. כי מבואר בדברי חז"ל (פסחים סח:) שעל־ידי כעס מאבד האדם חכמתו. אבל מי שזוכה להכניע כעסו, זוכה שהחכמה שנטלה ממנו בעת שנפל ונכשל בכעס, מאחר ולא הכניע אותו, אותה חכמה מחזרת לו על־ידי הכנעת הכעס מעתה ואילך. ועל־ידי חכמת אמת מאיר את פניו צלם האלקים שבו, ועל־ידי זה נופלים שונאיו לפניו, הינו שנכנעים ומתבטלים לפניו, ושום נברא לא יכול להזיקו, כמבואר בפסוק (בראשית ט, ב) "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" וגו': (תורה נז, ב' ד' ו')