# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/832/18/

עקר המח והחכמה הם רק בארץ ישראל, כמבואר בדברי חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה טז, ד) "אין חכמה כחכמת ארץ ישראל". ועקר חכמת ארץ ישראל היא האמונה השלמה בהשם יתברך ובהשגחתו הפרטית, שזוהי החכמה הגדולה מכל החכמות. ואפלו יהודי חוץ לארץ מקבלים את מחם ואת חכמתם מארץ ישראל. וכל יהודי כפי חלקו בארץ ישראל ברוחניות, כפי שרש נשמתו, כך מקבל הוא חכמה מארץ ישראל.

אבל כשפוגמים בכבוד השם יתברך, הינו שעוברים על רצונו, שעוברים על מצוות התורה, כי התורה היא כבודו ורצונו של השם יתברך, על־ידי זה נופלים מן המח ומן הדעת האמתית של ארץ ישראל, ונופלים למח ולדעת של חוץ לארץ. הינו שמתרחקים ומאבדים את הרגש של אמונת השגחה באמת, שזה מכנה "מח ודעת של ארץ ישראל". ונופלים לסברות טבעיות ודעות זרות שהם מכנים "מח וחכמה של חוץ לארץ". ועל־ידי זה נעשית מחלוקת, הן בכלליות הן בפרטיות. הינו, בכל העולם כלו מתעוררים מריבות ומלחמות, ובכל אדם בפרטיות, שאינו חפץ לסבל את ההרפתקאות העוברות עליו נגד רצונו, שגם זאת בכלל מחלוקת היא, כי המח והדעת של חוץ לארץ הוא רק מחלוקת. כי כאשר מתרחקים מאמונת השגחה, וחושבים כי הכל על פי הטבע, אזי תמיד מלאים מחלוקת ותמיד שרויים בכעס וברגז (כמבואר ב"אמת ואמונה" סעיף נ"ז). אבל כאשר זוכים לאמונה כראוי שזה מכנה "מח דארץ ישראל", זוכים לשלום. (תניינא עא)