# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/847/6/

הרשעים והחולקים על צדיקים אמתיים, אף בחייהם קרויים מתים, כי אין להם רוח חיים דקדשה הנמשך רק על־ידי צדיקי אמת. גם מבואר בספרי האדמו"ר זכרונו לברכה, שעקר הנשמה הוא הדעת והשכל שבאדם, להבין - שעקר התכלית הוא להאמין בהשם יתברך ובהשגחתו הפרטית, להתירא מלעבר על רצונו, ולקים את מצוות התורה באהבה גדולה. ואלו הרשעים, על־ידי תאוותיהם הרעות ומעשיהם הרעים, אבדו את הדעת והשכל האמתי הנזכרים למעלה, ולא נותר בהם כי אם נפש הבהמית, הינו השכל המגשם המצוי גם בבהמה, כלומר שאינם יודעים רק לאכל ולשתות ושאר תאוות כבהמה ממש, אבל את השכל האמתי שבגללו יכנה "אדם", אבדו, על־כן קרויים הם מתים אפלו בחייהם. כי השכל האמתי שהוא עקר האדם כבר מת בקרבם רחמנא לצלן, ואין בהם רק הנפש הבהמית, כמבואר למעלה: (תורה ח, ח)