# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/19/

גם צריך לדעת ולזכר, כי מדת העצבות מזיקה מאד בגשמיות וברוחניות. וכשאדם שרוי בעצבות, היצר הרע מתגבר עליו מאד, ועל־ידי עצבות מגיעים חלילה לפגמים רבים ומכשולות, כמבואר בספרי האדמו"ר זכרונו לברכה.

לכן צריך להתגבר תמיד ולהתחזק במדת השמחה, ולשמח עצמו בכל מיני עצות המבוארות בספרי רבנו זכרונו לברכה. הינו בגשמיות יכול לשמח ולהחיות עצמו עם ההרחבות והחסדים שהשם יתברך עושה עמו, ולא להביט על החסרונות ועל הנסיונות שלו, בכדי שלא יגיע לעצבות חס ושלום, כמו שהאדמו"ר זכרונו לברכה מפרש את הפסוק (חלק א' סימן קצ"ה) "בצר הרחבת לי", הינו להתבונן תמיד בהרחבות שהשם יתברך עושה עם האדם בעת צרה, ואזי ינצל בודאי מן העצבות.

וצריך לדעת ולזכר, כי החסדים והטובות שהשם יתברך עושה עם האדם, רבים וגדולים מן היסורים והצרות שעוברים עליו, כמבואר בדברי חז"ל (תוספתא סוטה פ"ד, הובא ברש"י שמות כ, ו) "מדה טובה מרבה ממדת פרענות", הינו הטובות שהשם יתברך עושה תמיד עם האדם, רבות וגדולות הן מן היסורים שעוברים עליו. וברוחניות צריך תמיד לשמח עצמו עם הנקדות טובות, ומעט היהדות שמוצא בעצמו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (ח"א תורה רפ"ב) בתורה "אזמרה לאלקי בעודי", כי עקר ההתחזקות ואחיזתו ביהדות הוא רק על־ידי מדת השמחה, כמבואר בפסוק (נחמיה ח, י) "כי חדות ה' היא מעזכם", הינו עקר ההתחזקות ביהדות הוא על־ידי השמחה בהשם יתברך, עם המצוות ומעשים טובים שמעוררים את האדם ליראת השם וקיום התורה.

גם צריך לזכר, שמבואר בלקוטי הלכות (הלכות השכמת הבקר א, יב) כי העצה לשמח בנקדות טובות ולדון עצמו לכף זכות כמבואר בתורה "אזמרה", יש בה מן הכח של "אפר פרה אדומה", לטהר טמאים ולטמא טהורים. הינו, לקרב להשם יתברך ולטהר מעוונות טמאים ורחוקים. אבל מאידך, טהורים, הינו אלו הנוהגים בקדשה ובטהרה, עלולה עצה זו לרחקם מהשם יתברך, אם ינהגו בה שלא כראוי. על־כן צריך להתבונן היטב, שעל־ידי העצה של "אזמרה" יתקרב בכל פעם ליראת השם ולקיום התורה, ובכל פעם לתת תוספת חשיבות לכל נקודה טובה, ובפרט לחזק כל מעשה טוב. (תורה ע"ב)