# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/2/

עקר גדלתו של השם יתברך, הוא שגם האנשים שהתרחקו מאד ממנו ומקיום התורה, הן מחמת חטאים ועוונות בשל התגברות יצר הרע, הן מחמת נסיונות בגשמיות, שבעטים נפלו לקלקולים ומכשולים, אזי כאשר הם מתגברים ופונים אל היהדות כראוי, מתגדל ומתפאר כבוד שמים על ידם, למטה ולמעלה.

על־כן אסור לשום אדם להתיאש מלשוב אל היהדות מחמת שהוא רחוק מאד מהשם יתברך בשל חטאיו ועוונותיו, וגם אם הרבה חס ושלום לפשע, אל יחשב כי אין לו כבר שום חשיבות אצל השם יתברך. אדרבא, אדם זה שהתרחק ושב באמת, שיבתו חשובה ביותר אצל השם יתברך (כמבואר באות א'), כי על־ידי ההתקרבות של אדם מרחק, מתגדל יותר כבודו יתברך (כמבואר בתחלת הסעיף). ועקר ההתקרבות של הרחוקים הוא על־ידי צדיקי הדור האמתיים. הינו על־ידי התקרבות לצדיקי האמת וקיום דעותיהם, כמבואר בלקוטי הלכות במקומות שונים. (תורה י, ב-ד)