# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/26/

כאשר אדם מתחיל להתבונן בעצמו, ורואה עד כמה רחוק הוא מן הטוב, הינו מיראת השם וקיום התורה, ורואה עד כמה מלא הוא בעוונות, יש חשש שיכול על־ידי זה לפול ולהתרחק כליל מיהדות, עד שלא יוכל חלילה אפלו להתפלל. על־כן חיב הוא לזכר, שאסור לפול ולהתרחק מן האמת, רק מחיב לחפש בעצמו משהו טוב, הינו נקודות טובות. כי בכל אדם נמצאות כמה נקודות טובות, כי הלא איך יתכן שלא קים מעולם מצוה אחת או איזו עבדה טובה, ואפלו אם רואים כי אותה מצוה או מעשה טוב מלאים בפסלת, הינו בפניות, גאות וכדומה, בכל זאת צריך לדעת, כי איזה רצון טוב מצוי במצוה זו או במעשה טוב זה שעשה.

וכן צריך לחפש בעצמו עוד נקודות טובות, ואף שרואה כי גם נקודות טובות אלו שמצא בעצמו, גם הן מעורבות בפסלת ובפניות, צריך לדעת ולהאמין, שמשהו טוב ואמת מצויים בכל מצוה ובכל נקודה טובה שמוצא בעצמו. כי על־ידי שיחפש וימצא בעצמו נקודות טובות ומעשים טובים, ויתחזק על־ידי זה ביהדות, הרי שבאמת יצא על־ידי זה מכף חוב לכף זכות. הינו שיתעורר על־ידי כך לתשובה אמתית, ויתחזק בחשק וברצון לעשות בכל פעם יותר מעשים טובים ומצוות. כי כאשר נקודה טובה אחת ועבדה טובה אחת תהיינה אצלו חשובות, בודאי ישתדל להרבות בהן, ועל־ידי זה יוכל תמיד להחיות עצמו ולהתחזק ולשמח, אפלו כשהוא מרגיש שאינו מקרב בשלמות להשם יתברך. ויוכל להתפלל, להודות ולהלל להשם יתברך על חסדיו וטובותיו שירגיש שעושה עמו, הן בגשמיות הן ברוחניות. (תורה רפו)