# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/27/

וצריך להזהר מאד לילך בדרך זה המבואר בסעיף הקודם. כי זה כלל ויסוד גדול לאדם החפץ להתקרב להשם יתברך, כדי שלא יאבד את עולמו לגמרי, הינו שלא יתרחק לגמרי מיהדות. והעקר שיתרחק מעצבות וממרה שחורה בכל יכלתו, הן על־ידי שיכיר בחסדי השם יתברך שעושה עמו בגשמיות, בבריאות הגוף ופרנסה, הן ברוחניות, בזה שמוצא בעצמו מעט נקודות טובות, כמבואר למעלה שמעט נקדות טובות מצויות בודאי אצל כל אדם ואדם. כי אנשים רבים רחוקים מהשם יתברך בעקר מחמת מרה שחורה ועצבות, בשל הגשמיות או בשל הרוחניות, ומחמת זאת נופלים הם בדעתם ומתרחקים מאד מהשם יתברך. ומחמת שמרגישים את רחוקם הגדול מהשם יתברך, ומרגישים כי הם מלאים במעשים רעים ומדות רעות, ואינם יודעים היאך להתחזק, מחמת זאת הם נופלים בדעתם ומתיאשים לגמרי, ואינם מתפללים בהתעוררות ובחשק כראוי, ואינם עובדים את השם יתברך אפלו בדברים שמסגלים לעבוד ולעשות.

לכן יש להזהר שלא לשקע בשום עצבות ובשום מרה שחורה חס ושלום, ובפרט שלא להכנס חלילה ליאוש, כי אנשים רבים אבדו על־ידי עצבות ויאוש - כי יאוש הינו התרחקות כליל מיהדות, גרועה מכל החטאים ועוונות. לכן צריך להתחזק ללכת בדרך הזו, להחיות עצמו ולהתחזק תמיד בנקדות טובות ברוחניות ובגשמיות, בחסדים ובטובות שהשם יתברך עושה עמו אפלו בצר לו. כי המתבונן באמת, רואה וחש שהשם יתברך עושה עם האדם חסדים רבים אפלו בצר לו, ובפרט כאשר האדם נושע לגמרי מצרה, בודאי צריך להכיר בטובות ובחסדי השם. וצריך לזכר ולהאמין, שהכל מהשם יתברך בהשגחה פרטית, לא בדרך הטבע חלילה, ולהתחזק באמונה בשמחה ובבטחון תמיד בהשם יתברך, ועל־ידי זה יחזר בודאי באמת אל השם יתברך. (תורה רפב)