# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/30/

כשאדם נופל ממדרגתו, הינו שמאבד את הרגש ואת החיות שהרגיש בעבודת ה' בכלליות ובפרטיות, ולפעמים נפילתו וירידתו גדולים מאד, הינו שנופל מאד ומתרחק מאד מיהדות וממעשים טובים בכלליות ובפרטיות. כי מצויים אנשים, הנופלים למקומות מאוסים ומגנים מאד, המכנים "מקומות המטנפים והמלכלכים". ויש הנופלים לספקות באמונה רחמנא לצלן, ולמחשבות רעות ובלתי נקיות ולבלבולים רבים, ולבו של האדם סחרחר עליו, כי הקלפות הינו הדעות הרעות והמחשבות הרעות, הן של תאוות, הן מחמת חסרונות ונסיונות, ומחמת כפירות וספקות באמונה, כל אלו מסבבים ומעקמים את לבו של האדם בעקמומיות רבה ובלבולים רבים.

ואף־על־פי שבמקומות מגנים כאלה אי אפשר למצוא את השם יתברך, אף על פי כן צריך לדעת ולזכר, שבאמת לאמתה אפשר גם בנפילות וירידות כאלה למצוא עצה ותקנה לשוב אל השם יתברך, אם מקשרים באמת לצדיק האמת, כי ההתקשרות לצדיק האמת מעוררת את האדם אפלו בירידה ובנפילה הגדולה ביותר שישוב אל השם יתברך, כמבואר בדברי האדמו"ר זכרונו לברכה, (ליקו"מ ח"א תורה רפה על משלי לא, יח) "טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה". וכמבואר ממוהרנ"ת ז"ל (במכתב לאנשי טשעהרין על הסתלקותו) שאמר קודם הסתלקותו הקדושה, "כי אפלו בעל עברה הגדול ביותר חס ושלום, אם רק יחזיק עצמו ברבנו זכרונו לברכה, בודאי ישוב בתשובה ויהיה לו תקון", כך אמר בלשונו הקדוש.

וזאת העצה לאדם שנפל למקומות המטנפים והמלכלכים, שיחפש את השם יתברך, הינו שינער עצמו בכל כחותיו מעמק הנפילות והירידות ומכל ההתרחקויות, ויפנה ליראת השם ולקיום התורה, ויצעק "איה מקום כבודו" (כמבואר בלקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ב), הינו שירבה בתפלה ותחנונים להשם יתברך על התרחקותו הנוראה מן האמת.

וצריך לדעת ולזכר כי העסק בתפלה ובתחנונים, ובפרט הזעקה "איה מקום כבודו", בכל אדם לפי מדרגתו, אסור שיהיה ברבים ובפרהסיה, רק במקומות שאין מצויים שם אנשים, בכדי שלא יהיה בלבול הדעת, ובפרט חלול השם חס ושלום, עקב צעקתו, וצריך להזהר בזה מאד, בכדי שלא יצא מכך שום קלקול ושום מכשול בכמה פרטים.

גם צריך לדעת שהאנחות והגניחות על ההתרחקות, הן בכלל הזעקה "איה מקום כבודו", ומה שהאדם חש בעצמו יותר, שרחוק הוא מהשם יתברך, הינו מיראת השם וקיום התורה, צריך הוא יותר לצער עצמו על זה ולזעוק "איה מקום כבודו", הינו שצריך להרבות בגניחות ואנחות על התרחקותו. ועל־ידי שמשתוקק באמת להשם יתברך, הינו על־ידי זה שמצטער על התרחקותו, ומתחזק ביראת השם וקיום התורה בכל כחו ובכל יכלתו, בכל המקומות שנפל בהם והתרחק מהשם יתברך, על־ידי זה בודאי יתקרב אליו בהתקרבות גדולה. וזהו עקר התשובה של כל אדם, שיחפש תמיד את השם יתברך, הינו שיעקר עצמו ליראת השם מכל המקומות הנמוכים שנפל לתוכם, ומכל ההתרחקויות יטה עצמו ויפנה ליהדות בכל כחותיו. ועל־ידי עצה זו, בודאי יתהפכו כל הירידות לעליות, הינו שיתקרב בודאי להשם יתברך, כלומר ליראת השם וקיום התורה בהתקרבות גדולה. (תניינא יב)