# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/34/

העקר הוא להתחזק בשמחה, ובפרט להתרחק מכל מיני עצבות, כי עצבות מזיקה מאד, רחמנא לצלן. לכן צריך להשתדל בכל מיני עצות, להרחיק ולגרש את העצבות ואת המרה השחורה. בגשמיות אפשר להנצל מן העצבות ומן הדאגות, על־ידי שאין מסתכלים בחסרון, הן במאכל ובמשקה, הן במלבושים, רק מביטים על ההרחבות ועל החסדים והטובות שהשם יתברך עושה עם האדם, כפרושו של האדמו"ר זכרונו לברכה (תורה קצה), על הפסוק: "בצר הרחבת לי" (תהלים ד, ב). וברוחניות יש תמיד להתחזק ולשמח עם מעט יראת שמים ונקדות טובות שמוצא בעצמו, כמאמר האדמו"ר זכרונו לברכה בלקוטי מוהר"ן, על התורה (רפב) "אזמרה לאלקי בעודי". ואם היצר הרע מעלים ומכסה מן האדם את הטוב שבו, ונדמה לו שאין בו שום נקודות טובות, אזי חיב הוא להתחזק ולשמח בזה שלא נברא גוי, כי המעלה "שלא עשני גוי", אין יכול היצר הרע לבלבל בשום אפן, כי מעלה זו נתונה מהקדוש ברוך הוא בעצמו. על־כן צריך לשמח מאד במעלה חשובה זו. ולפעמים אי אפשר להתחזק בשמחה, כי אם על־ידי עניני צחוק ושחוק, כמבואר בערך "שמחה". (תניינא מח)