# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/36/

לפי גדלת השם יתברך שרואה כל תנועה מתנועותיו של אדם, צריך היה האדם להענש חס ושלום אפלו על התנועה הרעה הקטנה ביותר, ואפלו בשביל הסתכלות אחת לא טובה, צריך היה האדם להענש חס ושלום. רק השם יתברך מלא רחמים וחפץ בקיום העולם, ומחמת זאת אינו מביט בקלקולי האנשים, ודן אותם לכף זכות, וחפץ בתשובתם ולא בענשם.

אבל כאשר האדם אינו מתבונן כלל בדבר התרחקותו מיראת השם, ותמיד הוא נוהג בהפקרות במדותיו ומעשיו הרעים, בלי שום חרטה ובושה לפניו יתברך, יכול על־ידי זה לפול חס ושלום לצרות ויסורים. על־כן צריך האדם לדעת ולזכר, שצריך תמיד להתחזק ביהדות ולבטח בהשם יתברך, שלא יעזבנו לעולם, כי רחמי השם יתברך מרבים מאד, והוא חפץ תמיד לרחם על האדם בכל מצב שהוא, רק האדם צריך בודאי להתחזק בהתקרבותו אל השם יתברך, ולהתחזק שלא להתרחק ממנו מחמת שום נסיון ומניעה שעוברים עליו, וכשיתגבר, אזי בודאי יעזרהו השם יתברך להשיג חפצו, כמבואר בדברי חז"ל (יומא לח:) "הבא לטהר מסיעין אותו", הינו שמי שמתגבר ביראת השם, השם יתברך יעזרהו להשלים חפצו.

וצריך לזכר שגדלתו של הקדוש ברוך הוא, הינו חסדו ורחמיו שהם עקר גדלתו שלו יתברך - הם לאין שעור. ועל־ידי רחמי שמים, יכול הכל להתהפך לטובה, והעברות הגדולות ביותר מתהפכות לזכיות (יומא פו:). ואם מתחרטים באמת על הרעה שעשו עד הנה, ומעתה מתחזקים שלא לעשות שום רע, רק מתגברים ביראת השם וקיום התורה באמת בכל היכלת, על־ידי זה בודאי יהפך השם יתברך ברחמיו הרבים כל מיני קלקולים לתקונים גדולים. (תנינא מט)