# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/37/

גם צריך לדעת ולזכר, שמעלה גדולה היא מה שיש לאדם יצר הרע, כי יכול לעבדו יתברך דוקא ביצר זה, בזה שיכול להתגבר עליו ולמשך תאוות היצר הרע לעבודת ה', הינו כאשר היצר מתגבר על האדם בחמימות לתאוות ומדות רעות, והאדם מתגבר ומכניע את חמימות היצר החפץ להביאו לתאוות ומדות רעות, ואדרבה על־ידי החמימות הזו מתעורר הוא לעסק במצוות ובמעשים טובים ביותר רצון וביתר חשק, הרי זה עקר עבודת ה'. ואלו לא היה לאדם יצר הרע כלל, הרי שלא היתה לעבודתו שום חשיבות. ומחמת זאת נותן השם יתברך ליצר שיתגבר על אנשים, ובעקר על אנשים שחפצים באמת להתקרב אליו.

ואף־על־פי שעל־ידי ההתגברות שהיצר מתגבר על האדם, מביא אותו לעוונות רבים ופגמים, אף על פי כן, כדאי הדבר אצל השם יתברך בשל מעט היהדות שהאדם יחטף ויוציא במלחמתו ובהתגברותו על יצרו, עם המניעות והנסיונות שאינם מניחים לו להחזיק עצמו ביהדות. כי מעט היראת השם וקיום התורה שהאדם חוטף שלל ממלחמת היצר, הינו כשהיצר מתגבר על האדם בתאוות מניעות ונסיונות, והאדם אינו בטל ומתגבר ביראת השם וקיום התורה בכל יכלתו, אזי דבר זה חשוב ויקר לפניו יתברך יותר מהעבודה שהיה עובד אותו אלף שנים, בלי יצר הרע. כי כל העולמות נבראו אך למען האדם, וחשיבותו של האדם היא רק בגלל היצר החזק השוכן בקרבו, המתגבר עליו להרחיקו מיראת השם וקיום התורה, וכשהוא מתגבר להכניע את התגברות היצר, ומחזיק עצמו ביראת השם בכל יכלתו, הרי זה כאמור חשוב ויקר מאד אצל השם יתברך. וכאשר האדם מתגבר כראוי, השם יתברך יעזרהו להכניע את יצרו, ולהנצל ממנו בשלמות, כמבואר (תהלים לז, לג) "ה' לא יעזבנו בידו", הינו שאם האדם מתגבר כראוי כנגד היצר, בודאי השם יתברך לא יעזבנו, ויצילנו ממנו בשלמות. (תניינא מט)