# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/4/

צריך לדעת שהשם יתברך מתפאר אפלו עם הגרוע שבישראל, הינו שיש להשם יתברך כביכול, קורת רוח נחת ותענוג, מהנקדות טובות המצויות אפלו בגרוע שבגרועים. ואפלו בפושע ישראל - כל עוד ששם ישראל נקרא עליו, עוד מצויה בו נקודה אשר בה מתפאר השם יתברך. הינו אפלו אם אותו חוטא נפל לחטאים רבים ולעוונות מחמת רחוקו מן האמת, שבגלל כן הוא מכנה 'פושע ישראל', אף על פי כן, אם אוחז עצמו בנקדות טובות, הינו ציצית, תפלין, שבת, נטילת ידים, ברכות, וכן נקודות טובות נוספות, של היהדות, הוא אהוב להשם יתברך, והשם יתברך מתפאר בו.

לכן אסור אף פעם להתיאש משיבה להשם יתברך, כי גם אם האדם נפל לחטאים ועוונות רבים, עליו לדעת כי אינו מאוס לפניו חס ושלום, ואהבתו יתברך אינה מנועה ממנו. ואם יפנה מעתה להשם יתברך, אזי הוא חשוב וחביב אצלו כביכול, (כמבואר בלקוטי הלכות). על־כן צריך האדם לדעת, כי הדרך לשוב פתוחה תמיד, כי השם יתברך יודע את הקשי של מלחמת היצר, ויודע עד כמה קשה להכניע את תאוות והבלי עולם הזה, ובפרט עד כמה קשה להכניע את נסיון הגאות והכבוד המדמה, שזה עקר העבודה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן ו') בתורה "קרא את יהושע", שעקר התשובה והעבודה הוא להכניע את הגאות ואת הכבוד המדמה, ועבודה זו קשה יותר מכל העבודות. וככל שהאדם רחוק מן האמת יותר, כן קשה לו יותר להכניע את התאוות ואת הגאות. על־כן כאשר הוא מתעורר לשוב אל השם יתברך, אפלו מן הדרגה הנמוכה ביותר, אזי חשוב הוא מאד אצלו יתברך.

ועקר ההתעוררות לשוב אל השם יתברך, נובע מן ההתחברות עם אנשי אמת, הינו עם אנשים המקרבים אל צדיק האמת בלי שום שקר, ומתנהגים ביהדות בכלליות ובפרטיות, בכל מדה טובה, בצנעה בלי רעש ובלי פרסום, ויכולים למצא נקודות טובות אפלו באדם הגרוע ביותר, רק באפן שעל־ידי זה יעוררו אותו ליראת השם, כמבואר בתורה (ח"א סימן רפ"ב) "אזמרה לאלקי בעודי". כי אם דנים את האדם לכף זכות באופן שאינו ראוי, אזי מזיק הוא מאד, (כמבואר בלקוטי הלכות השכמת הבקר הלכה א'. עין שם). (תורה יז, א)