# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/40/

מבואר בכל ספרי האמת ובפרט בספרי אדמו"ר ז"ל (תניינא עח), שאין יאוש בעולם כלל. הינו כשאדם רואה ומרגיש שהתרחק מאד מהשם יתברך, אל יחשב שהוא אבוד כבר חס ושלום מארץ החיים, ולא יוכל לשוב ליראת השם כראוי, רק ידע שעצם דבר זה שמרגיש את התרחקותו הוא מעלה גדולה מאד ונקדה טובה ויקרה. וצריך להחיות עצמו בזה, כי אפשר חלילה להתרחק כל כך, עד שלא מרגישים עוד את ההתרחקות, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (סימן נ"ו חלק א'), שיש "הסתרה שבתוך הסתרה". הינו שאפשר חלילה להתרחק כל כך עד שלא מרגישים עוד את ההתרחקות, רק שנדמה לו כי כל העולות שלו אינן עולות כלל. על־כן כאשר אדם מרגיש שהוא רחוק, אף על פי שכן הוא באמת, שרחוק הוא מאד מיראת שמים וקיום התורה, מכל מקום חשובה מאד אצל השם יתברך ההרגשה שהוא מרגיש שהוא מרחק. וברגש זה עליו להחיות את עצמו, כי רגש זה מעורר את האדם לשוב אל יראת השם כראוי.

על־כן צריך האדם לחשב ולהתבונן, מה רחוק הוא מיראת השם כראוי, ולשמח מאד ולהחיות עצמו בכמה נקודות טובות שמוצא בעצמו. וכן צריך להתחזק ביראת השם וקיום התורה בכל כחו, ולבטח בה' ולהאמין כי כאשר יתחזק באמת, השם יתברך בודאי יעזרהו, ויזכה ליראת השם כראוי שהיא עקר היהדות. (תניינא סח)